והפעם חץ של שנאה
היישר למטרה
במקום שהכי כואב
בזמן הכי רע
מתמוטט כורע ברכיים
לא בוכה למרות השקר
מלטף באצבעות איטיות את הדם
מביט בחוסר אונים
לא האמנתי שתירה
לא האמנתי שתירה
ושוב אתה השומר
חש לעזרתי
מסמן בחיוך שאביט בתוכי
בשארית הכח מוציא הכל מבפנים
הנשימה כבדה
אבל כבר בלי כאבים
משחזר בראשי את המבט ההוא
חשבתי שהיה תמים
לא האמנתי שתירה
לא האמנתי שתירה
אוחז בחץ המוכתם
למה דווקא אני?
ואיפה כולם?
ממה הם פוחדים?
בחוץ רוח וקר
רק האדמה בוערת
שומר נפשי מתרחק בצעידות קלות
אני כבר לא כועס
לא האמנתי שתירה
לא האמנתי שתירה | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.