הוא מרגיש אותה רועדת, הוא חושב שזה טוב ושהיא מתרגשת, מחבק
ומלטף אותה. היא מרגישה מוזר, זה נראה לה מזויף, לא אמיתי
ושהוא יעזוב אותה בסוף כמו שכולם עושים. הוא מנשק את צווארה
ומלטף את גרבי הרשת שמתחת לחצאית הארוכה שלה, כל כך רוצה להגיע
למעלה... הוא חולם על זה כבר הרבה זמן, הוא לא מאמין שזה קורה
לו... הוא נוגע בחזה שלה דרך הגופייה, הוא מת לטעום אותה, והוא
מוריד לה את הכתפיות של הגופייה לאט ובעדינות. והיא קפואה
ודוממת. לא מגיבה לו בזמן שהוא מלטף לה את הרגליים ולאט לאט
מעלה את החצאית למעלה. עכשיו היא כמעט ערומה ורגליה הארוכות
חשופות. הוא ממשיך לנשוך לה את הצוואר וללקק כל סנטימטר בגוף
שלה והיא נושמת בכבדות, גלי חום עוברים בגופה. היא עדיין לא
מבינה... כל כך חדש לה, היא רוצה להפסיק אבל לא יכולה, היא לא
מבינה מה הבעיה שלה.
הראש שלה כואב מרוב החום. ובו זמנית קר לה כל כך. היא מפחדת
לגעת בו, הידיים שלה חסרות תחושה והיא נותרת בשקט בזמן שהוא
מפשק לה טיפה את הרגליים והיא מתנגדת. היא כל כך עדינה בעיניו
שזה עושה לו את זה עוד יותר, הוא נוגע בה דרך התחתונים ולוחש
לה שהיא הבחורה הכי מדהימה עלי אדמות, שהוא מת לעשות לה טוב,
הוא מפשק לה שוב את הרגליים, נוגע, והיא מתרחקת ועוצרת לו את
היד. הוא מביט בה כמה שניות וזה מכה בו - כל החשק עבר לו. אסור
לו להמשיך... הוא לא רוצה לפגוע בה, הוא בקושי מכיר אותה...
הוא חשב שהיא בעניין שלו, שכל ההתנהגות המוזרה שלה זה סתם בגלל
שאין לה איך להגיד לו שהיא רוצה... שזה הדרך שלה לרמוז לו...
אמנם דרך מוזרה ולא ברורה אבל עכשיו הוא יודע שהיא ילדה רגילה
עם בעיות כמו לכולם שמחפשת מישהו שיתעניין בה ולא בכוס שלה,
ויעניק לה את מה שלא קיבלה מאף אחד... הכל מסתדר לו, כל השקט
שלה, כל ההתנהגות המוזרה שלה, הניסיון הזה להיות מישהי אחרת,
הכל שקוף, נמצא מול עיניו כל הזמן והוא סירב להאמין. הוא חיבר
הכל והרגיש נורא...
חיבק אותה חזק חזק ושמע את לבה פועם בפעם הראשונה, היא שתקה
וכמעט הזילה דמעה אבל התאפקה. סערת רגשות התחוללה בפנים, והיא
הסתכלה לו בעיניים לשנייה. הם ישבו שם בשקט, הסרט מזמן נגמר
והגשם פסק, הרגשה מביכה ומוזרה.
כבר מאוחר, הוא אמר לה, והם נכנסו לאוטו הקטן שלו ונסעו הביתה.
ארבעים וחמש דקות של שתיקה.
וביום למחרת הכל המשיך כרגיל, חוץ מזה שהוא לא התקשר יותר, ולא
שלח הודעות אס-אמ-אס שנונות...
רק לפעמים הוא כתב לה במסנג'ר והיא לא ענתה לו...
הוא מוכן להקשיב, אבל היא לא מאמינה לו, לא בוטחת בו ומעדיפה
להסתגר בתוך עצמה. כך היא בטוחה, ככה היא לא תיפגע.
ורק בלילות, כשיורד גשם וקר, היא נזכרת באותה לילה... בודקת
שאף אחד לא שומע ולא רואה והיא בוכה...
בוכה על זה שהיא לבד, בוכה על זה שלאף אחד כבר לא אכפת...
שכבר מאוחר והיא פישלה ולא משנה כמה היא תצעק אף אחד לא ישמע
והיא ממשיכה לבכות... היא לא יכולה לברוח מהאמת, היא מפחדת פחד
מוות מהמציאות... ובלילות הכל חוזר וסערת רגשות מתפרצת,
המציאות מכה בה... והיא לא יכולה להפסיק את הדמעות...
היא ממשיכה לבכות כי אף אחד לא יכול להציל אותה...
מעצמה. |
