[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי קופל
/
מים שקטים חלק 2

הם נכנסו לדירה הקטנה שלו, דירת רווקים טיפוסית. הוא שם לב
שהוא לא ניקה מספיק והמיטה מבולגנת. הוא רץ מהר לסדר אותה
ומתנצל בפניה על שאריות הפיצה מאתמול. היא חושבת - מה אכפת לי,
ומתעלמת מסידור המיטה, הוא סתם מסדר את המיטה, אני גם ככה צרכה
ללכת... היא מרגישה רע, אכזבה מעצמה, והוא מוזג לה אוכל שהוא
בישל. הוא יודע שבחורות מתות על זה...

היא עושה פרצופים, לא טעים לה, חריף מדי היא אומרת ושותה קצת
יין מר. כמו פעם שהיא ואבא היו יושבים בערב שישי...

הם הכירו דרך האינטרנט ועכשיו זה דייט שלישי. היא מופתעת ממנו
בכל פעם מחדש, מוקסמת מהביטחון העצמי ומהכריזמה שיש לו; היא
יודעת עליו כמעט הכל, אבל הוא לא יודע עליה דבר. חוץ מזה שיש
לה גוף של דוגמנית ונטייה להיגרר ולעשות שטויות כדי לרצות
אחרים.

הוא בחור פיקח בן 24 והיא בת 16, תמימה מדי ואינפנטילית, לא
יודעת מה היא רוצה מעצמה. והוא פשוט היה שם, הוא התעקש והתמיד.
לא רדף והציק, רק היה שם. והיה מוכן להקשיב ולהיות נחמד אבל
היא לא רצתה שיקשיב לה, היא לא רצתה להיפתח, היא ליגה אחרת,
היא אומרת. ועכשיו מתחרטת על הכל... שהיא נתנה לזה להגיע למצב
כזה. היא מאוכזבת מעצמה שוב. איך היא הגיעה לדירה של מישהו
שבקושי מכיר אותה ויכול לעשות בה כרצונו. היא מתחילה לפחד
והמחשבות לא עוזבות אותה. היא שותה עוד יין, מר לה. היא שותה
עוד ועוד, עד שהיא מתרגלת למרירות הממכרת.

היין משפיע והמחשבות השליליות מתחלפות במחשבות חיוביות
ואופטימיות. היא מזמזמת לעצמה שירים וקמה למקרר. עכשיו היא לא
מתביישת, היא רוצה שוקולד; היא מחליטה לקום ולקחת בלי לחשוב,
בלי לעצור.

ממממ... שוקולד מריר עם קרם שוקולטה, היא מרגישה טוב.

היא תישאר עוד טיפה ואז הוא יחזיר אותה הביתה לאמא שדואגת לה
ולפוך החמים שלה, כמו שהבטיח, והכל יהיה בסדר, הכל ימשיך
כרגיל. היא מתיישבת על כיסא היהלום היוקרתי שלו ומחטטת במחשב
שלו, אין שום דבר מעניין... בזמן שהוא מתרוצץ, מסדר את המיטה,
מכין עוד שתייה ומסתכל בדרך עליה מחטטת במחשב שלו. היא לא
תמצא, הוא חושב לעצמו, אני עוד מעט אראה לה... אין לו בעיה
עכשיו לעזוב הכל ולאונן עליה. הוא מתאפק, הוא יודע שזה מה
שבסוף הוא יעשה כשהיא תלך...

כבר מאוחר, אמא מתקשרת... שקט! היא עונה מהר, אומרת שהיא כבר
תחזור ומנתקת. הוא מבקש שתעשה לו מקום כדי להראות לה דברים
שהוא הבטיח. היא מודאגת כי מאוחר ואומרת מתוך אינסטינקט - טוב,
לא אכפת לי, כמו שהיא אומרת תמיד.

הוא מראה לה כל מיני סרטונים מוזרים - חלקם דוחים וחלקם נחמדים
וההורמונים של שניהם משתוללים...

היא אוכלת שוקולד והקרם נוזל לה על הסנטר ועל החזה... היא
מלקקת את האצבעות לאט לאט.

הוא מת לנשוך אותה וללקק לה את כל הגוף המתוק והטהור שלה, הוא
מקים אותה ומושיב אותה על הברכיים שלו. שואל אותה אם הכל בסדר
והיא ממלמלת משהו, היא מרוכזת בשוקולד, היא מניחה את ידה עליו
ומציעה לו גם שוקולד. היא מקרבת את השוקולד לפיו ואז מרחיקה
אותו ואוכלת לבד, בזמן שהוא נשאר פעור פה. היא צוחקת ומלקקת את
השפתיים ואז שוב היא שמה חצי קובייה בפה והוא נושך את הצד
השני. הקרם נוזל להם על הסנטר וברקע בחורות גונחות...

בחוץ הגשם מתחזק וכשהיא שומעת את הטיפות מכות על הרעפים נהיה
לה קר ועצוב, היא נזכרת באותו יום שאבא שלה הלך ואמא כיבתה את
החימום כדי לחסוך בחשמל. היא זוכרת אותו נכנס בשקט לחדר שלה
ואומר לה שהוא הולך... ושהיא לא יכולה לבוא איתו... היא בכתה
כל הלילה, כל כך כעסה על זה שנטש אותה והגשם לא הפסיק לרדת
באותו לילה. ומאז תמיד קר לה ועצוב לה כשיורד גשם, לא משנה
איפה תתחבא ועם מי תהיה הכאב לא עוזב אותה. הוא מאושר כי הלילה
היא סוף סוף "תהיה שלו"...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה אף פעם לא
רואים פה
סלוגונים
רציניים?





משה הקומקום


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/06 14:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי קופל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה