זהו סיפור על בנאדם שכמו לכולנו יושבים לו שני מלאכים קטנים
וקרצייתיים כאלה על הראש, אחד לבן ואחד שחור-אדמדם. נדבר על
תקופה בחייו של אותו האיש שלו אני כותב את זה. זאת הייתה תקופה
של בדידות והיה לו קשה. ג'וני, המלאך השחור-אדמדם, כל הזמן אמר
לו לעבור לסטוצים ולהריץ בחורות אבל לאורה, המלאך הלבן, עמדה
בשלה ולא נתנה לו לייסר את עצמו בשטויות. לאט לאט הבין הבחור
שכבר אי אפשר למצוא אף בחורה כיום לקשר רציני כי כולן מחפשות
להרחיב איברים בגופן ולא את לבן. היה קשה אבל לאורה לא ויתרה,
הוא כל-כך שנא אותה אז...
באמת שהוא לא הבין אנשים כמוה, מה הטעם? איפה תמצאי פה רגש
כו###ק?
הוא רצה לספר את זה למישהו ובאותם רגעים אפילו ג'וני התרכך
וניסה להסביר לו שיצחקו עליו ושלא כדאי לו לספר את זה. משום מה
באותה תקופה אף אחת לא רצתה אותו וג'וני לחץ עליו לעזוב את כל
הקטע של הרגש וכל הבולשיט. כשחושבים על זה היו רגעים שהוא
אשכרה חשב על מה שג'וני אמר, הייתה אחת שהוא רצה לספר לה...
הוא לא ידע למה, הוא אפילו לא פגש אותה אז אבל בכל זאת היא
הייתה חשובה לו. זה הגיע מאיפשהו רחוק, עליון, שאפילו ג'וני
ולאורה לא הבינו, אבל לאור ההפתעה שהם לראשונה באותה דעה שלא
לנסות להגיע לשלוותא ככה אז הוא נשאר בדעתם - כאילו שיש לו
ברירה? הרי הם חלק ממנו.
'די, נמאס לי', הוא אמר, 'אם אפילו ג'וני ולאורה לא יודעים
מאיפה זה בא, זה יכול להיות חשוב...'
הוא הפעיל את קסמו השחוק שוב ושוב כדי להיפגש איתה. לבסוף זה
קרה. הוא היה מוקסם; היא הייתה כל-כך יפה באותו יום, אך כמו
תמיד לאורה עשתה עבודה יפה באיזה אשפוז זמני במחלקה למלאכים עם
בעיות פסיכיאטריות, כך שאז בפעם הראשונה המילים היו פשוטות
וריקניות למדי, מה אפשר להגיד לבנאדם שאתה מכיר כל-כך כל-כך
טוב אבל בכל זאת זאת הפעם הראשונה שאתה פוגש אותו...
ואז הגיעה אותה הפעם, ג'וני ניסה לזיין ת'שכל והוציא שחרור
מהמחלקה לאיזה יום יומיים אבל לאורה  לחצה וטענה שצריך לתקן את
העוול ולדבר עם היישות הזאת שהיא מעל לכל, אפילו מעליה ומעל
ג'וני. זה קצת הפחיד את הבחור. הוא לא ידע מה לעשות; בסופו של
דבר לאורה צדקה, הוא פגש אותה, את הבחורה היפה והמיוחדת שחלם
לקרוא לה שלו אבל עדיין לא חשב עליה בצורה רומנטית אלא בתור
ידידה... הם התחילו לדבר... הזמן נעלם לו, ג'וני נעל את עצמו
מתוסבך ועצבני באיזה חדר מרופד, ולאורה קרנה מאושר. פתאום
לאותו הלב הגיע משהו שהרבה זמן אף אחד לא שמע ממנו - רגש, והוא
אמר לה את זה. באותו רגע ג'וני השתגע, לא הבין מה קורה - מה,
אין שאלות? אין ישיבת התייעצות? שאלה? משהו?! לאורה התעלפה
מרוב התרגשות, ורק הוא, רק הוא ידע את התשובה - הוא לא ידע
מאיפה היה לו הביטחון הזה פתאום, אותו ביטחון שלא ראה תקופה
ארוכה מאוד, וזה לא היה ביטחון של שר או מדינה - הגנה על כולם
מלבד עצמך, או הגנה של דלת פלדה - אדישות מכדי לא להיפגע, או
ביטחון של סוכן מכירות מעורער שמטרתו היחידה היא למכור את
מוצריו ירודי האיכות - כמו סטוץ או הידלקות קצרה, וכמו כן כמו
ביטחון של סמים - ביטחון מוטעה, דימיוני ולא אמיתי; זה היה
ביטחון שבא מבפנים, אמיתי - הוא הסתכל בעיניה היפות והיא אמרה
שכן, הוא היה קצת מופתע מעצמו, מאיפה כל זה בא?! באותו ערב הם
דיברו שעות ובסופו של דבר ישבו על הסלעים ליד הדולפינריום
והתנשקו, באותו מקום שאני הכי אהבתי בעולם, באותו המקום שסימל
בשבילי שקט, באותו המקום שנהרגו בו עשרים ילדים כמה חודשים
אחרי. באותו ערב, אז הוא הבין שהוא מקשיב לפעמים יותר מדי לשני
היצורים האלה בראש שלו. למשך תקופה מסוימת ג'וני שתק ולאורה
הדריכה אותו, זה היה גן-עדן. אחרי בערך חודש קרה הסיוט - ג'וני
חטף התמוטטות עצבים והתחיל למלא את מוחו של הבחור בזבל על
מחויבות וקשיים ואהבה שחולפת; הבחור השתגע לגמרי, הוא היה
כל-כך מבולבל ולא ידע מה לעשות שהוא אמר לאהובתו שאותה אהב
יותר מכל שהוא רוצה להיפרד. בזמן שהוא היה לבד היו כמה בחורות
שבאו והלכו, אבל לאף אחת מהן לא היה את הניצוץ שלה, את המגע
שלה... הוא בכה כל הזמן, אבל אף אחד לא ידע, הוא הרגיש כל-כך
בודד...
לאחר כמה שבועות הוא ביקש ממנה לבוא לאיזו מסיבה והוא כבר חשב
שהכל עבר, שהכל מצוין, שום דבר לא יקרה, הוא לא יודה בטעות
שלו, כך אמר ג'וני. במהלך הערב הוא ניסה לרקוד, להשתולל וכמו
תמיד גרם לכולם לחשוב שאתו הכל סבבה. באיזו נקודה מישהו חיבק
אותה ורקד אתה. הוא ישב בצד והסתיר את הדמעות שצרבו לאיטן את
עיניו. ג'וני לא הבין מה קרה, הרים טלפונים לשמים ולאלים
מוזרים, הוא השיג כמעט את כולם (בודהה לא היה זמין), הוא לא
הבין מה קורה, לאורה סבלה מכאבים אבל אותו הבחור סבל יותר
מכולם. 'אני בסדר, אני בסדר, אני בסדר', חזר ומלמל לעצמו,
מכווץ שם על הרחבה שברגע הפכה להיות מנוכרת. באותו ערב הוא
דיבר איתה וסיפר לה... הם חזרו, הבטיחו שזאת ההזדמנות האחרונה,
היה עוד חודש של גן-עדן לא ייאמן, ואז שוב הבחור נפל לאותו הפח
שבכל מערכת יחסים בחייו הוא נופל אליה, ג'וני וסיפורי הרגשות
שלו... הם נפרדו, לאורה בכתה, ג'וני היה אדיש אבל הרגיש קצת
אשם - כן, כן, אפילו הוא, ועכשיו עבר הרבה זמן אבל יש משהו אחד
שלא עובר וזה הרגש. ביום שהוא נפרד ממנה אחיו הגדול אמר לו
"למה עשית את זה? הרי אתה יודע שתחזור אליה", והכי עצוב בבנאדם
הזה שבקשר לאחיו הקטן הוא כמעט תמיד צודק, ועכשיו יש לו חברה,
והוא לא מאושר, הוא היה עם בחורות, והוא לא מאושר, אבל עכשיו
הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות, עבר הרבה זמן, הוא חושב על
להיפרד מההיא שחשובה לו, אבל לא בצורה כזאת, ולהציע לה לחזור,
אבל הוא פוחד מג'וני ומכל העסק הזה, כבר נראה שלאורה גוססת,
וחוץ מזה גם אם הוא יחליט לעשות את זה, לבקש ממנה, לא יהיה לו
לא את האומץ וגם לא את הלב לעשות לה את זה שוב. כנראה שהוא
פשוט ייקבר לו עם ג'וני, חבל שבימים כאלה שהרגש פורץ, המלאכים
שלנו שולטים בנו ולא אנחנו בהם, והבחור הזה זה אני והבחורה...
טוב, היא כבר יודעת מי היא.