צובעת את הנוף
לוגמת כוס של יין
זורקת לו חיוך
והוא נותן לי קריצה עם העין
מחליפה צבע, ממשיכה ללגום
מתחילה לצחוק ולצחוק קצת עוד
הוא קצת נבוך, לא בטוח
זורק עוד חיוך, משחרר קצת צחוק -
הוא עדיין מתוח.
העיניים שלי
הכחולות שלו
פעם נפגשות, פעם הולכות הצידה
ואני כבר שרועה על הספה, מגחכת
לוגמת עוד מהכוס, זורמת עם המוסיקה
חוככת יד בזרוע - יש ניצוץ
הוא צוחק ומתחיל להתקרב
סוף סוף!
המנגינה הפסיקה
עיניים חודרות
דקה דומייה
ואז היא הגיעה
הנשיקה שכולנו חיכינו לה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.