מול מפתן ביתך עמדתי
מסמיק מלא כלימה
כף רגלי פנימה שם לא שמתי
רק היצצתי כמלוא נימה


אם את שם? לא ידעתי
ועדיין עמדתי שם נדהם
ציפיתי  וחיכיתי, אך ניכזבתי
את לא היית שם


ברגע משתי אחור פסעתי
והנה הופעת פתאום
לכתפך ילקוט בית-ספר
ומראה פנייך זורח כאור יום


אפילו שלום לי לא אמרת
ברור עדיין לא היכרת אותי
אפילו מבט קל בי לא שלחת
ופה בחוץ הותרת אותי


רק תמלילי המכתבים
אשר רוחשים לך אהבה
אבל רמ"ח אבריי, להם:
אור אהבתך כבה


כך עמדתי והרהרתי
ואחרייך אני קורא
אור הדליקי באברתי
כי לא ממכתבים הוא שורה


לשוא עמול עמלתי
אותי היא לא תכיר
אז פניתי ומשם הלכתי
ושב מכתב לה שילחתי


כזו היא האהבה הראשונה?
היא מסנוורת, עיוורת ומשונה?
ממכתבים הבת נלהבת!
אבל לא ממגע התשוקה מאש השלהבת