בדרך אל האור עלתה בי מחשבה
האם הם זוכרים?
ודאי בכו מספר ימים
ולאחר מכן חזרו לחיים הרגילים.
הבחנתי בך מביט בי
מזה אלפי קילומטרים
וכבר מזמן לא כואב,
אחזת בידי,
בדרך אל האור,
מלאך משמיים וחוטאת אין ספור.
אולי אפילו נזכרים מדי פעם
בתקופה ההיא שעוד הייתי בחיים,
ודאי הם לא מבחינים
שעכשיו אני מאושרת,
באמת.
הם לא יודעים, אהובי הנצחי
ששוב אני איתך,
רחוק משקר אמיתי
נוגעת ומרגישה אותך,
כמו שרק בינינו אפשרי.
בדרך אל האור
עצרת והבטת בי
כבר לא נראיתי כזו חוטאת,
אמרת שזו הבטה אחרונה לאחור
ושמעכשיו הכל יהיה אחרת...
כבר לא מפחדת לא לחזור
אני יודעת שאני שייכת לכאן,
למה שקיים
אחרי הדרך אל האור.
לפעמים הם עוד נזכרים
תקופה ההיא שהייתי בחיים,
הם בטח לא מבינים
שעכשיו אני מאושרת,
באמת. |
