|
בכל יום שעובר
זה כואב עוד יותר
איך הלב כה חסר,
בלעדייך.
בכל יום שנגמר
ולאט הוא עבר
ואיך הוא לא חזר עוד
אלייך.
בכל רגע כואב
מהרהרת בך
ותוהה לעצמי
עד כמה קשה
בכל רגע שקר
נזכרת בך
אם עדיין עומד
ובוכה
כל שידור מהרדיו
מזכיר לי
את החור שנפער
מתחתייך
כל דמעה אצל זר
מזכירה לי
איך הקרקע נפלה
מרגלייך
בכל יום שעובר
נזכרת
140, וחור שנפער
בכל יום שעובר
שואלת
איך עדיין יניב לא חזר
וזה לא חלום
וזה לא סיוט
וזה לא נקלט
שזו אכן המציאות
140 קמ"ש
ויניב כבר שייך לעבר
140 קמ"ש
והמוכר שבארז נגמר |
|
|
זה היה נפלא
כשהכל התחיל,
הייתי מעריצת
פרנקי רגילה. אך
הכל נגמר כשהיתה
לו התכנית
להתחיל לעבוד על
איש שרירים.
עכשיו הדבר
היחיד שמביא לי
תקווה הוא אהבתי
לאידיוט
מסויים. וורוד
אצבע את עולמי
נותן לי מפלט
מהסבל והכאב
מתוך הופעת
הקרקע, תרגום
לסרט קאלט
פופולארי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.