שאלוהים יברך את היום הזה
אני בהחלט מברכו
שאלוהים יקשט את היום הזה
ברוב הודו ותפארתו

היום הזה החל בחליל צד לוחש
שהזכיר לי מחוז שנהגתי לבקש
מסיבת הייחום או אפשר החיזור
כל חודשיים הייתי קופץ שם לביקור
ומתהולל עם בתו של כל איכר פשוט
לא אל תטעו בי אינני מהסוג שמבקש או מקבל רשות
ואולי דווקא בגלל זרותי ואסורותיי
הפכו כל בנותיו של טוחן הקמח לנערותיי
ובאמת שם היינו חשופים בלי עכובים
כל לילה סיימנו ופנינו מזיעה רטובים
תשוקה לא היתה שם רק שלל של גופות רעבים
שחיפשו ומצאו להם מעט עינוגי אהבים

שאלוהים יברך את היום הזה
אני בהחלט מברכו
שאלוהים יקשט את היום הזה
ברוב הודו ותפארתו

היום הזה המשיך בתרועת צ'לו ארוכה
שהזכירה לי את תקופת השתייכותי ללהקה.
לא זמרה ולא משחק כי אם קבוצת פורעים
עיר וכפר ומצודה, את הכל היינו קורעים.
במסעות זימה והרג ויינות וישבני נערים
שחיצים בהם השחלנו עת היינו שיכורים
מנינו עשרה אם כי בזמנים הטובים עשרים
נהגנו לפזר זמננו בשווה בין עניים לעשירים
את המעט ואת הרוב הסכמנו במלתעותינו לסאוב
ולא היה שם שום שומר חוק שימנע מאיתנו לזאוב
כל עיר שבה היינו נותרה מוכת קללה
כאילו היתה נערה שהארנו אחרינו חבולה

שאלוהים יברך את היום הזה
אני בהחלט מברכו
שאלוהים יקשט את היום הזה
ברוב הודו ותפארתו

היום הזה מסתיים עכשיו בחצוצרה רגועה
ולא אוסיף עוד לספר שכן מיטתי נגועה
לא בחולי הזיבה או טרשת עורקים נפוצה
כי אם בפצעי המריבה שהכריזו על הקבוצה
כל אנשי הכפרים והמצודות החליטו ברוב טובם
לשים קץ למסעותינו והביאו את חרבם
לשמש לנו השוט והמגלב וללמדנו לתמיד

שאסור לנו בשום פנים ואופן לשוב ולהחריד
את שלוות המוות שבה הם כה טובים
גם כשדקרונו למוות צעקנו "אנו החיים"
וכך הגיע בצניחה אל הבור סיפורנו השחור
הלוואי שתמשיכו אותנו שנשארנו מאחור

שאלוהים יברך את היום הזה
אני מברכו באמת
שאלוהים יקשט את היום הזה
בגופי ההולל ומת