אני רואה עצים ירוקים
ושושנים אדומות גם כן
אבל זה לא מסיח את דעתי
אפילו לא לרגע
אני רואה ילדים מחייכים
ואנשים שלוחצים ידיים בחמימות
אבל זה לא עוזר לי, לא
אפילו לא מעט
צבעי הקשת, כה יפים ברקיע מעליי
והבריות שחולפות על פניי
ביום שמש חורפי, לא פחות
אבל כלום.
רק הזעם הקר והשפתיים הקפוצות
איזה עולם נהדר
הוא באמת נהדר
הבעיה אצלי
בפזיזותי
בנטייתי להרס עצמי
בי. לא בך, נ., בי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.