החתול ידוע במידת היותו חמוד עד מאוד, וזו היא הסיבה העיקרית
לפיה הוא חיית הבית השנייה הנפוצה ביותר בעולם (אחרי הכלב,
ידידו הנובח של האדם). החתול קנה לעצמו את הכינוי והתיאור
"חמוד" (וזה נשמע הרבה יותר טוב עם אינטואנציה אותה אני לא
יכול להעביר בכתב, שנשמעת בערך כמו "איזה חמווווד") בגלל מספר
מאפיינים עיקריים: פרווה, עיניים, זנב, שפם, יללות, שובבות,
תנוחות מוזרות של ריצה ושינה, צורות התנהגות שונות ומוזרות.
לכל המאפיינים האלה יש הסבר פשוט אותו מקבלים בברכה כל בעלי
החתולים - החתול מתנהג בטבעיות בבית, ולאנשים התנהגות זו נראית
מוזרה, מצחיקה וחמודה. הסבר זה הוא שוב "נחמד", אבל בהחלט לא
מספק. לחתול יש מניעים פנימיים אנוכיים חזקים ובלתי ניתנים
לשליטה על ידי הבעלים להתנהגותו. נפרט את המניעים:
1. פרווה - הפרווה היא בעיקר אמצעי לשמירה על חום הגוף, חתולים
בהחלט אוהבים חום, הקוראים הישראלים שביניכם וודאי שמו לב איך
חתולם לפעמים נשכב על מקום מואר באור שמש חזק ביום שרב כבד.
הפרווה, אמנם, מלבד היותה מאפיין טבעי של יונק יבשתי, מהווה
אצל החתול מכשיר שליטה יחידנית ובלעדית על כל הסובב אותו.
ידוע, שחתולים אוהבים כשמלטפים אותם (הם מראים זאת היטב על ידי
הבעות פנים, מתיחות וכשכוש בזנב), אולם, מדוע? התשובה החד
משמעית בעניין זה תפתיע רבים: החתול אוהב להיות מלוטף, כיוון
שעל פרוותו מפוזר ריחו, בזמן שאנו מלטפים חתול, הפעולה הישירה
שאנו עושים, לדעתו, היא (חוץ ממתן וקבלת הנאה מעצם הפעולה):
אנו הופכים את עצמנו ומאוחר יותר את כל הדברים שאנו נוגעים בהם
לרכושו הפרטי והבלעדי של החתול על ידי פיזור הריח של החתול
ברחבי הבית. הרי לכם שיטה פשוטה להשתלט על העולם, פשוט מצאו
לכם בעלים אוהב וגרמו לו ללטף אתכם, וכבר הוא שייך לכם.
2. עיניים - עישוניו המתרחבים של החתול, הגורמים לו להיראות
מצחיק בחושך ואף לזהור, הם פשוט כלים של החתול לראות בחושך.
3. זנב - באופן טבעי, זנבם של חתולים פעיל רק כדי להפחיד את
אויביהם (להיראות גדולים). בבית, החתול משתמש בזנבו כדי להראות
לסובבים אותו את רגשותיו, מידת הערנות של החתול בכל רגע נתון
נמצאת ביחס ישר למהירות כשכושו בזנב. החתול הבין, שזנב הוא
איבר מיוחד שיש לו ואין לבני הבית האחרים, ולכן הו מראה את
זנבו, ואף עושה בו שימושים שונים לא רגילים (ליטוף, השפרצה
ועוד) כדי למשוך תשומת לב ויחד אתה לקבל הטבות נוספות (בעיקר
את השאלה הנכספת "רוצה לאכול?).
4. שפם - השפם משמש בד"כ חתולים בהתמצאות בסביבתם, וחוש מישוש
נוסף. גם כאן גילה החתול, שיש לו משהו שאין לאחרים. השימוש
בשפם מודגם לנו, כאשר החתול מפהק פעמים רבות מדי כדי להפגין
אותו או מתקרב אלינו עם שניו כדי שנחוש דגדוג קל, כל זאת כדי
לקבל קצת התייחסות.
5. יללות - כאן ניכרת במידה הגדולה ביותר השפעתו של ביות
החתול. כפי שצוין בפרק I, חתולים מבוגרים אינם מייללים כמעט אף
פעם בסביבתם הטבעית. סיבת היללות הקולניות בבית היא כדי למשוך
את תשומת ליבו של הבעלים למשהו שהחתול רוצה: אוכל, משחק, יציאה
החוצה, הודעה על מצב נפשי או פיסי קשה (בתופעה זו נתקלתי רבות
כאשר, וזה עומד להישמע אכזרי, סבתי דרכה על זנבה של החתולה
שלי. הצרחה, שנשמעה מייד לאחר טעות גורלית זו, שנבעה מחוסר
הסתכלות על הרצפה, הרעידה את הבית וגרמה זעזוע מיידי, חזק
ולטווח ארוך לכל בני הבית). לפעמים חתולים מייללים סתם כך, כדי
להודיע על נוכחותם לאוזניי כל.
6. שובבות - חתולים קטנים כגדולים נודעים לעתים תכופות במידת
היותם טיפשיים ובמשחקיהם המוזרים: רדיפה אחר הזנב, התגרות
בחפצים דוממים ופחד מהם, קפיצה וריצה פתאומיות ברחבי הבית בלי
סיבה נראית לעין, גניבת גרביים והחבאתן ועוד. מובן לכל אחד,
שמשחקים בגיל צעיר הם דבר טבעי, שנועד לחזק יכולות תקיפה
ובריחה וגם כדי להוציא החוצה אגרסיות פנימיות. אולם, נשאלת
השאלה: "מדוע חתולים מבוגרים (למרות שלא באותה תכיפות) עושים
דברים מוזרים, כמו לחימה ממושכת בחפצים דוממים ורדיפה אחרי
הזנב שלהם?". התשובה לשאלה זו מסובכת קצת יותר מבחינה
פסיכולוגית ומדעית:
א. אויבי החתול הדוממים - אם תשימו לב, החתול בעיקר מתנגד
לאביזרים חשמליים ובעיקר כאלה שמרעישים, כמו למשל פן, מיקסר,
שואב אבק ועוד. החתול אינו מבחין בין חי לדומם על פי מראית
עין, כמו בני אדם, אלא הוא בוחן אותם על פי ריחם בעיקר. חשמל
גורם לחתולים. לכן, חתולים מפחדים מאוד ממכשירי חשמל, כחיות
מרעישות, שרוצות להשתלט על הבית.
|