יוסף מגן / שירתי |
אחצוב, אכתוב, ואחרוז, ואספר מה אפשי
לא אוצר בלום באמתחתי
כי אם: גחלים בוערות תחתיי
אשר זה עתה החלו אותי צורבות
ועל נשמתי עשן מנשבות
והעשן מחניק את נבכי רוחי
ובתהומות לבבי ינער פיחי
ומרקמות נפשי הנכאה
יבקיע ויוציא צרתי, ואיבי, ממכלאתה.
ומלבבי כמים ניגר: תזרום לשירי
ואקראנה כקינה עתיקת יומין, ובזה אושרי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|