לפתע הצטיירת בדימיוני בתור הקרש הזה שאני עובדת עליו, נאבקת
להוציא ממנו מסמרים וסיכות, מנסה להתאים אותו לצרכים שלי.
וכל הזמן אתה בראש שלי.
ועדיין יש את המסמרים שלא יוצאים, אלה שתקועים עמוק, אלה שכולם
דאגו שלא ידרכו עליהם, כי זה יגמר באסון. ולא משנה כמה
התפתלתי, ובאיזה כלים השתמשתי, וכמה צרחתי ובעטתי, המסמרים
האלה לא יצאו.
וכל הזמן אתה בראש שלי.
ואני סוחבת את הציורים ממקום למקום. ועולה במדרגות לצלם,
ויורדת, וחוזרת.
וכל הזמן אתה בראש שלי.
וכבר סימנתי איפה לחתוך את הקרשים, ככה שלא יהיו החלקים עם
המסמרים התקועים. וסימנתי מסגרות. וסידרתי ברביעיות.
וכל הזמן אתה בראש שלי.
והכנסתי הכל למחסן. והלכתי הביתה. ועישנתי עוד סיגריה.
והתיישבתי מול הטלוויזיה. ובכיתי.
וכל הזמן אתה בראש שלי.
ואתה נשאר הקרש הזה עם המסמרים שאני לא יכולה להוציא.
וכל הזמן אתה בראש שלי.