שקט.
השקט שלפני הסערה. כך הוא נקרא.
דממה מוחלטת משתררת בחדר, הכל מונח על שולחן מעץ מהגוני
שולחן שאותו בניתי לגמרי לבד, נזכרת בזיכרונות שהיו ואינם
בכל אותם הבטחות שהבטיחו אנשים רבים... הם הפרו אותם!
רעד קל עבר בי שאחזתי בו, הידקתי את ידיי סביבו.
נושמת נשימה ארוכה.
בום על קולי שנשמע באוויר, שעה שהנשמה פורחת
נזכרת בכל הדברים שעוברים בחיים
מראה לך 2 עולמות שונים, אבל לאן ללכת?
האוויר מתמלא באבקה סגולה, הצבע האהוב עלי! או לפחות היה אהוב
בעבר...
חדר קטן נפתח ואליו מגיעים אנשים רבים- אלו נשמותיהם
אחרי שעשו מעשי שטות, הם מגיעים לחדר הזה... ממתינים למה שיקרה
עכשיו
מה שיפסוק השופט הגדול של השמיים.
האם לתת להם להמשיך לחיות?
או להמית אותם?
אני מתעוררת, נשימותיי מואצות- הכל מלא בדם סביבי
אני מסתכלת על הסכין
ושוקעת בתוך עצמי.