הילה זלדין / כניעה |
ושוב אני לא מצליחה...
שום היגיון, ולא מצליחה להתבטא.
או להיזכר.
והסוף הזוהר הזה כל כך מפתה,
כששם אין אי-הבנות,
הכול פתוח וסגור.
הכול וכלום.
כלמקום ושומקום.
מטושטש וברור
ואז פרץ של דמעות...
והקולות האלה, הם קוראים לי לבוא...
שאכנע?
לילה טוב, ו... להתראות?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|