פרץ של מילים חסרות פשר,
ושוב אני לא מצליחה...
שום היגיון, ולא מצליחה להתבטא.
או להיזכר.
והסוף הזוהר הזה כל כך מפתה,
כששם אין אי-הבנות,
הכול פתוח וסגור.
הכול וכלום.
כלמקום ושומקום.
מטושטש וברור
ואז פרץ של דמעות...
והקולות האלה, הם קוראים לי לבוא...
שאכנע?
לילה טוב, ו... להתראות? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.