הערת הכותב:
זה קצת טריגרי בהתחלה. לא להמופובים ודי חולני.
היה לי ניסיון לא מוצלח עם מישהי שכמעט יצאה מזה בצרחות אחרי
השורות הראשונות.
אז אם יש לכם בעיה אמיתית עם דם, אנא מכם, אל תמשיכו.
תודה רבה.

הסתכלתי על היד שלה ופתאום ראיתי זאת.
את הדם המבליח, צץ לו משום מקום. כמו יש מאין.
עשרות מראות עברו בעיני רוחי, ורובן היו כתמי דם, דם מבעבע
המציף את ראייתי ואמבטיית דם עצומה. הכל דם. דם. דם...
המשכתי לבהות כמהופנטת בידה, והדם לא הפסיק מלזרום החוצה,
מחוצה לה - ליד... זה כבר לא נראה כמו יד.
מתי לאחרונה קיוויתי שאני חולמת?
זה היה כל כך מגעיל, ובאחד מרתק. משתק.
עיניה היו פעורות לרווחה ופיה פעור גם הוא. רועד במקצת.
אילולא הרעד בשפתיה ובלסתותיה לעולם לא הייתי מנחשת שחיה.
הייתה לבנה כסיד, אם בכלל היה צבע לפניה.
גופה שדוף וחולה, ומוכה.
בחשש מה ושעשוע חולני הבטתי בידיי, לא חשבתי אחרת...

הסכין שעל הרצפה, שדם תוך ידה שלה עוד לא יבש מעליה, הבריקה
באור הירח. מראה כה יפה.
גם הדם נצץ, אדום בוהק ומסנוור. טעים.
יכולתי לראות את העקבות שמותירה אחריי, לא סתם חזרתי... עכשיו
נזכרת;
לסלק אותן, ואז נעצרתי על היד שלה... מבינה לראשונה מה קרה
הלילה.

הידיים כאבו, זום דם בפיה, טיפה אחת על אצבעי.
והיא צונחת... צונחת... צונחת...

אמרתי לה שאני אוהבת אותה, אבל היא לא האמינה לי.