הוא מקשיב לך.
את מספרת לו שהייתה לך תקופה ללא עישון סיגריות,
היו לך רגעים שחשבת שאת מתפוצצת.
הוא מדליק לך את הסיגריה, את מחייכת. הוא נוגע - את גומרת.
מסביב אנשים החלו חוזרים אלייך - מתוך אפלה ישנה, רבת שנים. את
ידעת לשמור מרחק, לא לתת להם לגעת שוב. הוא מביט בך - אומר לך
כמה את יפה, יפה יותר בכל רגע שעובר - את אומרת לו שרגע הוא
נצח, וכל זיכרון הוא ריח -
הוא אומר שלעולם לא שכח את אותם משפטים.
הוא חסך קצת כסף, את חסכת דמעות.
הוא עבר ימים קשים קצת בניו-ג'רזי ובניו-יורק,
אבל בטקסס הוא הרוויח טוב.
הוא שואל אם את עדיין פותחת בקלפים כמו אז ביום כיפור, בדשא
העגול; את צוחקת ואומרת לו שהריח שלו נשאר בסמטאות.
את מספרת לו על אחד שהבטיח ואחד שפחד, על תינוק שהרגת - והוא
כמעט נרעד, מחזיק אותך חזק, את חושבת פתאום
שאם הוא לא היה עוזב אז...
הוא מספר לך על אחת שהזכירה לו אותך. "היא גם כותבת - אבל לא
כמו שאת", הוא מנסה להסביר שהוא חיפש אותך.
את מחייכת, מבינה אותו, כי הרי גם את... כזו.
אתם נזכרים בתחרות ריצה בירידת גילה, בסוף השבוע שהוא נתן לך
מתנה בכנרת כשסיימת קורס מפקדות, כשעוד היית חיילת, שם קשרתם
סרטים צבעוניים על הידיים והדלקתם נרות בחושך, ובבוקר הוא העיר
אותך עם פיתה טרייה וקוטג' - "ארוחת בוקר הכי מושלמת". את
מזכירה לו את העצים שצמחו במים, ואת האוהל שהקמתם מתחת לעץ
הענק והוא מזכיר לך את הדשא הרטוב שם בלילה, כששכבתם וכולם
חיפשו אחריכם. את צוחקת ואומרת שבכל נוף חיפשת גאיות והוא מחבק
אותך ולא מבין איך עזב, איך לא סיפרת לו כמה עברת - ומבקש
סליחה על שנסע כל כך רחוק.
אתם מדברים על נסיעה משותפת להודו, עם עוד כמה חברים.
הוא מספר לך שראה רק פעם אחת עדר עזים וכשהביט בעיניהן הלבנות
נזכר בך יושבת על הצוק מעל הוואדי, מחובקת בין ידיו ורועות
הצאן מהכפר למטה היו מעפילות לראש הצוק בערפל הבוקר, ומן
הזריחה היו זוהרות זוגות זוגות של עיניים לבנות.
את רגועה, מביטה בגיטרה האדומה.
שבת בבוקר, הוא לוקח אותך לעכו לטייל ובמוצאי שבת הוא לוקח
אותך להופעה אינטימית של שלמה, בזאפה בתל אביב. עכשיו את תהיי
בסדר, עכשיו הסוף הוא טוב.
הוא אינו סתם עוד אבן בדרך, אבן עוצרת, הוא אבן מעצבת.
ומחר את תוסיפי חרוז נוסף לשרשרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.