כמו בכל תורה מדעית, גם לספר זה יש מערכת אקסיומות, המתייחסות
לחתול על היבטיו הרבים. חשוב מאוד לקרוא פרק זה, ולהביט בו
מחדש במהלך הקריאה בשאר הספר.
1. החתול הוא חיית פרא אכזרית ורעבה לבשר חי, וזה הדבר הכי
חשוב שיש לזכור כל פעם שמתעסקים בחתול. ביותו של החתול גרם לו
לפתח את התכונות הבאות:
א. עצלנות - הקלות בה משיג החתול את כל צרכיו בבית גורמת לו
להיות רוב הזמן אדיש, עצלן ובעיקר לשעות שינה רבות, מאושרות
וארוכות.
ב. פיתוח רקמות שומן - הזמינות הגדולה של אוכל רב במאמץ קטן
גורמת לעודף שומן, המתבטא בד"כ בחתולים "מלאים", בטבע החתולים
הם הרבה יותר "רזים" ורוב השומן בחיות הבית שלנו נמצא אצלם
כשרירים.
ג. קולניות - באופן טבעי, חתול בוגר כמעט אף פעם לא ישמיע
צלילים כמו אלה של חיות הבית האהובות שלנו. הסיבה שחתולי בית
מייללים כל הזמן, היא שהם הבינו שבני אדם רגישים מאוד לצליל,
הם משתמשים ברגישות שלנו כדי להשיג את כל מטרותיהם החתוליות
והאגואיסטיות (אוכל, יציאה החוצה, תשומת לב ועוד), סביר להניח,
שכל בעל חתול, שהוא קצת רגיש אל חיית הבית שלו, לא יתעלם אף
פעם מייללות חוזרות של חתולו, במיוחד כשאלה רמות עד מידות
מוגזמות ממש.
ד. עצבנות - ריבוי מכשירים חשמליים בבית, גורם לחתולים להיות
במתח כל הזמן, והם יעדיפו להלחם בהם או להתרחק מהם.
2. חתולים אוהבים: חום, מעט תשומת לב, אוכל, שליטה מוחלטת,
אבסולוטית ואוליגרכית על כל דבר בסביבתם, ליטופים
3. חתולים לא אוהבים: יותר מדי או חוסר תשומת לב, שינויים
תכופים בסביבתם, אורחים, חפצים מרעישים בפרט ומכשירי חשמל
בכלל, התייחסות אליהם כאל חפץ