מיטל ליבק / ובסוף שנינו לבד |
ידיי מחבקות את ברכיי
מסביב רק אדמה צחיחה
ואין אף אחד.
מרחוק אני רואה ים
הים גדול כמעט בלי סוף
ומהצד שני אתה.
אתה קורא לי, צועק
ואני לא מצליחה לענות
אתה שולח לי נשיקות
ואני לא יכולה לקבל אותן
אתה מנסה לחבק אותי
ולא מצליח לתפוס אותי.
אני רוצה אותך כל כך
אך אתה רחוק יותר מידי
אתה נשאר שם
ואני נשארת כאן
ושנינו לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|