אני חוזרת כמעט ארבעה חודשים אחרי.
אחרי שחשבתי שאבדת לי, ניתנה לי הזדמנות.
ארבעה חודשים של אושר וכאב מעורבים זה בזה.
הזמן הזה שנתן לי להרגיש בפעם הראשונה בחיי מהי אהבה.
א-ה-ב-ה המילה הענקית הזו שמתעתעת בנו בכל פעם מחדש
מעבירה בנו תחושות שלא תיארנו שהיא מסוגלת
מעולם לא האמנתי בה
תמיד זה הגיע לשלב בו הרגשתי שאני נוגעת בה
אבל רק כמעט...
הפעם נפלתי ברשתה, היא לכדה גם אותי
התאהבתי, לראשונה בחיי נתתי לעצמי לזרום כמו הרוח
ולהרגיש... אחח להרגיש מהי ההרגשה הענקית הזו שבני האדם
מתפעלים ממנה.
אין ספק כי נתתי הכול ממני, בלי חומות, בלי מגננות, רק אני
ואתה.
ילדה, חיילת, מה זה בעצם משנה אני מאוהבת והעולם לעולם לא יראה
יפה יותר עבורי...
אפשרת לי לחוות את החוויה הכי גדולה בחיים שלי... נתת לי
להיפתח לעולם לא מוכר בו אני תלויה בך ללא דופי ומוכנה לוותר
על הכול.
וזוהי המשעמות של המילה הענקית הזו.
לתת, לוותר, להתפשר, לחלוק, להאמין ולסמוך...
ואתה, הבן אדם שאני שיחקתי בליבו לפני ארבעה חודשים ואיפשרתי
לעצמי לשחק בלב שידעתי שהוא שלי מלכתחילה...
הלב הזה נתן לי להתאהב בסופו של דבר באמת, בלי משחקים.
עכשיו הלב שלי שנשאר שבוי אצלך לפחות חצי ממנו.
אצלי נמצא רק חצי ממנו והוא כואב והוא לא מבין איך לב יכול
להשבר כך פתאום, ההרגשות נעלמות ובמקומן באות דמעות שמציפות את
הפנים ולא נותנות מנוחה לראש.
וקשה לחשוב איך כל זה היה שלי עד לפני רגע, הרגשתי שאני נמצאת
על ההר הכי גבוה ואין איש שיוכל להוריד אותי משם.
ובאת ואמרת לי שזה לא טוב ביחד שזה לא מתאים, אנחנו רבים, ואתה
לא יכול להשאר בקשר שרע לך.
והייתי רוצה לעזור ולשפר ואתה לא מוכן.
אתה עוזב ואני נאלצת להניח לך כי אין בכוחי לעשות משהו.
אני נותנת לך ללכת, בלעדיי
אתה מניח לי ללכת ומשחרר את מה שהחזיק אותנו כאחד.
וזה כואב.
אבל בפעם האחרונה אני אומר לך שאין דבר יותר חשוב לי ממך
ואתה חלק מהחיים שלי ותמיד תהיה האהבה הראשונה שלי.
כי יש רק אחת כזו בחיים.
אני אוהבת אותך וכבר מתגעגעת.
תמיד.
20.3.06 |