עצב פנימי / שניים |
כשם שמשב רוח קלה,
נוגעת בפניי,
כך התאהבות של הרגע
נוגעת בליבי.
ואני מחייכת
כשאף אחד אינו רואה,
אם לא יודעים
אז לא קיים.
מזמן לא
הרגשתי כל כך
יחד.
אינני אוהבת להיות
בתחתית,
אבל ככה אני כמו
כולם,
כמו כלום.
נופלת לאט לאט
ומגע לא יידחק בי עוד.
שנים שחיפשתי לאהוב
בשניים
חיוך לא מספיק
לדרישות של היום.
תחשוב אותי לאט לאט
הבטחה
לעולם לא ללכת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|