סבא שלי
ואבא שלה
וחבר שלו
כולם כבר שם
בארונות, מתחת למצבות
מפרקים משפחות
נרקבים, נעלמים
הנשמות עוזבות
כבר יותר מידי פעמים
שהייתי שם,
יותר מידי פעמים
שלבשתי שחור,
יותר מידי פעמים
שבכיתי ופחדתי,
פחדתי שאני הבאה בתור.
אני לא רוצה לפחד יותר
וגם לא רוצה לבכות
לא לובשת שחור יותר
ולא בוכה מול מצבות
רק רוצה שהם יחזרו
אני מבטיחה לא לשאול למה...
אני יתנהג כאילו שהם מעולם לא הלכו
כאילו שהכל היה סתם חלום רע
סתם חלום רע
כבר יותר מידי פעמים
שהייתי שם,
יותר מידי פעמים
שלבשתי שחור,
יותר מידי פעמים
שבכיתי ופחדתי,
פחדתי שאני הבאה בתור.
זה הכל סתם חלום... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.