[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלברט שבות
/
רפורמים

דובר בדיון הזה על ערך אחדות העם היהודי (קישור מצורף בסוף
המאמר). או אז שאלתי את הדובר אם לפי דעתו, הרפורמים
והקונסרבטיבים נכללים בכלל עם ישראל? האם ערך אחדות העם היהודי
כולל אותם?
הנשאל, צחי, ענה לי בהתחלה כיהודי טוב בגמגום וניסה להתחמק
מהשאלה המעיקה; אולם אט לאט הוציא את פסק דינו, לא לפני שקיבל
גושפנקא מוקדמת עליו משני עמיתים נאורים: כן! חיובי! הרפורמים
והקונסרבטיבים נכללים בכלל עם ישראל.

לא! הם לא נכללים על עם ישראל. / כן! הם כן נכללים על עם
ישראל.

השאלה היא אם השאלה הזאת הינה שאלה חוקית קבילה או תקינה? ישנן
הרבה שאלות שאינן תקינות מיסודן, כמו לשאול: האם הארנב משקר?
האם החזיר כשר? אולם קיימת תופעה אנושית, בה מתחולל תהליך מוזר
של אזרוח שאלה בלתי תקינה בעליל, והפיכתה לשאלה תקינה מהמניין,
וזאת על ידי העלאתה בתוך מסגרת אוכפת מטבעה, כמו מסגרת חברתית
או מוסרית או אפילו משפטית!
דוגמה: שאלת גיוס הדתיים לצבא. האם הדתיים צריכים להתגייס לצבא
או לא?
על השאלה הזאת עונים הדתיים: לא! איש דתי לא צריך להתגייס
לצבא, דתו אמונתו, הוא צריך לשבת באוהל התורה וללמוד אותה.
אולם, מה לדת ולשאלה הזאת? מה פתאום שמים שאלה כזאת במסגרת של
שאלה דתית? האם איש דתי לא צריך להגן על עצמו? לא צריך להגן על
מדינתו? האם בזמן שניתנה לנו תורת משה מסיני, לא נלחמו בני
ישראל? ולא התגייסו? מה הקשר של הדת בשאלה הזאת?!

יש בתהליך הזה מעין הטעיה סמויה, כי כל שאלה והמסגרת שלה, אולם
תהליך האזרוח המוזר מתעלם, לא במקרה, משאלת המסגרת הטבעית, ואת
זאת הוא עושה באופן תמים לכאורה... כך התהליך מצליח, האזרוח
מתבצע והתרמית יוצאת מהכוח אל הפועל, באופן תמים לכאורה.

דוגמה שנייה: שאלת הרפורמים והקונסרבטיבים. את השאלה הזאת שמים
במסגרת הזרמים של הדת היהודית, והנה לך שאלה אזרחית תקנית
וכשרה למהדרין העוסקת בזרם מהזרמים של העם היהודי... אינני
מבין מדוע לא מתייחסים לנצרות בתוך המסגרת הזאת, והרי היא
קרובה למסגרת הזרמית יותר מכל שאלה אחרת, כי היא יכלה להתפתח
לזרם הכי גדול ביהדות מאז התהוות הדת האלוקית עד עכשיו. אמור
מעתה: אין נוצרי ויהודי, יש זרם נוצרי וזרם רפורמי וזרם משיחי
וזרם חב"דניקי ואף זרם אשכנזי וספרדי.

רבותיי וגבירותיי, לדידי, הנוצרים והמוסלמים הרי קרישנה
וההינדואיזם, כל אלו יכולות להיות תרבויות ואמונות ודתות ואני
כיהודי יכול לחיות על ידם בשקט בשלווה בשלום ובבטח, כל עוד אני
יכול לחיות את אורח חיי כיהודי לצדם. לא כן הרפורמים
והקונסרבטיבים והצדוקים והשומרונים וכל מרעין בישין - הם
מהווים איום עליי כיהודי, כי הם מנסים לשנות את סימני ההיכר
שלי כיהודי, הם מנסים לשנות את הכללים היהודיים הבסיסיים שלי,
בשם היהדות שלי ובשם ההיסטוריה שלי, והם אף עושים בשם ההלכה
שלי, כך הם הגיעו להכשרת רבנית אישה, שתתפלל בבית הכנסת על יד
בעלה, יד ביד, עם תפילין, תעלה לתיבה לקרוא בתורה, ואף תהיה
רבנית ראשית של מדינה אירופאית מתקדמת. כך הם הגיעו להכשיר
לנסוע לבית הכנסת בשבת באוטו, להדליק אש בשבת עפ"י ההלכה, לשים
פיתות טריות לצד מצות על שולחן הסדר בליל הפסח, ולקרוא את הגדת
הפסח לילדיהם היהודים, שיתחנכו על ברכי ערכי הזרם היהודי החדש,
ויולידו בנים ובנות יהודים יפים, שלא חייבים לימול אותם בהכרח,
עפ"י "ההלכה ההגיונית" של זרם מסוים והלכתי נאור.

זהו האיום בתכלית על יהדותי ועל היהדות בכלל. את הגדרת האיום
אני גוזר מאופי הפעולה של האנשים הבלתי אחראים האלו: הם
משתמשים ופועלים בשם הדת היהודית, וזוהי פעולה הנוגדת לכל כללי
האתיקה המקובלים והידועים. הדת הנוצרית והמוסלמית וההינדית הן
דתות ידידותיות, אם נכון הביטוי; הן לא מאיימות עליי ולא
משתמשות בשמי ולא פועלות מתוקף הלכותיי הברורות. הם לא קוראים
לעצמם יהודים. הם לא מזייפים את העובדות. הם לא מנסים להיכנס
אל ספר ההלכות שלי ולעשות בו כטוב בעיניהם, הן לא מחבלות בו
מבפנים; הדתות האלה אינן מאיימות על המקור ועל המקוריות שלי,
הן לא נוגעות בשאלות האלה, לכן הן נקראות דתות ידידותיות,
ומכאן אני מתייחס לרפורמיזם ולקונסרבטיזם ולשומרוניזם
ולצדוקיזם כדתות עוינות לכל דבר ועיקר.

שלא תבלבלו בין תוהים ועבריינים יהודים לבין רפורמים. בליל
כיפור למשל, כל עם ישראל מחויב להתפלל ביחד, כולל כל הפושעים
והעבריינים בתוכו. אם מישהו זוכר את הקטע בתפילת כל נדרי,
שאומר במילים האלה: "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים."
בקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש, נמנים אחד עשר סימנים - או
סוגי עשבים שמפיצים ריח ניחוח באוויר... אולם בתוכם צווינו
להכליל עשב אחד בשם "לבונה" שמדיף ריח רע במיוחד! מדוע שאלו
חכמינו, וענו, כי זה בא ללמד אותנו להכליל בתוכנו ובתפילותינו
גם את הפושעים ואת הזונים... גם הם יכולים וצריכים להתפלל
איתנו כי גם הם מנויים על עם ישראל, הם חלק אינטגראלי מבני העם
הזה, שאף אחד לא יחשוב לוותר עליהם, ואפילו בתפילות ובפניותינו
אל השם יתברך. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, אלה שפרעו את הכללים,
אלה שאינם שומרים את השבת, שאוכלים שרצים וטרפות, שבאים אל בית
הכנסת בשבת באוטו, שמעדיפים לא לימול את ילדיהם, ואפילו
שמתחתנים עם בחירת לבם הנוצרית או ההודית... כל אלה הם יהודים
ולא צריכים לחזור אל היהדות כי הם יהודים ותמיד יהיו כאלה,
היהדות היא ביתם ובבית נמצאים, באים ושוכנים מתי שרוצים ללא
שום תנאי מוקדם.

לפני כשבע שנים, נולד לי בן, והברית שלו נפלה ביום שבת. היה
עליי ללכת בשבת לבית הכנסת ולהראות את עצמי למוהל ולרב
ולמוזמנים... לא הייתי מוכר בנוף היהודי הדתי, והיה עליי
להופיע בציבור הדתי ולו ליום אחד - ביום המילה של הבן שלי...
נסעתי באוטו והחניתי על יד בית הכנסת. עליתי לתורה ושרו לי
כאבי הבן לפי כל כללי הטקס, ולאחר התפילה מיהרתי לאוטו כי טקס
הברית היה אמור להתקיים מיד אחרי התפילה בביתי. בדרך הביתה
הספקתי להדליק שתי סיגריות, כי הייתי נרגש...
היום מהפינה ההלכתית שאני נמצא בה, אני יכול להצביע על הרבה
מאוד סתירות בהתנהגותי ובמהותי... מה פתאום ללכת לבית הכנסת
בשבת באוטו! ולעשן! ולעלות לספר תורה ולהתנדב ולהזמין מזנון
כשר למהדרין למוזמניי, ואף להקפיד להביא את הערכה של המוהל כבר
מיום שישי אלינו הביתה... ישנן כאן הרבה סתירות בהתנהגותי;
אבל, וכאן אני נוגע בנקודה, אין לשום סתירה נגיעה ביהדותי, לא
מתוקף מהותי, לא מתוקף ההתנהגות שלי ולא מתוקף מהות החברה
היהודית אליה אני שייך, כי מתוקף כולם הייתי יהודי ונותרתי
יהודי, ללא שום קשר להתנהגותי, בזאת לא מוטל שום ספק משום צד.

אני מנסה להצביע אפוא על ההבדל העצום בין יהודי לבין רפורמי:
יש הבדל בין יהודי שבא באוטו שלו בשבת לבית הכנסת, לבין רפורמי
שבא באוטו שלו לבית הכנסת שלו. הראשון הוא עבריין במודע או אם
תרצה - פורע חוק, או בלשון הקודש "יהודי חילוני", אולם השני
הוא רפורמי; הדת שלו מאפשרת לו לבוא בשבת באוטו אל בית הכנסת.
זה ההבדל בין שתי הדתות על רגל אחת.

אני מדבר אפוא על שתי דתות: דת יהודית ודת רפורמית. בימים
כתקנם, לא הייתה אמורה להיות לי שום בעיה עם הדת הרפורמית, כמו
שאין לי ביקורת ממוקדת ונוקבת על הדת המוסלמית או הנוצרית; על
זה נאמר, כל אדם באמונתו יחיה. הבעיה שלי עם הדת הרפורמית
התעוררה כאשר האחרונה באה לדבר בשמי ולהתחזות לאחד הזרמים שלי,
ובדרך זו, אני מודה, הצליחה לזרוע בלבול רב בביתי ובעמי, ועל
זה אני בא בדין וחשבון איתה - ובו בזמן גם עם עמי, על השאלה
האתית הזאת.

כשאני מנתח את הבלבול הזה שנזרע סביב השאלה המבלבלת הזאת, אני
מגיע בלית ברירה אל מקור בלתי מחמיא בעליל: אני הוא שפתחתי
ראשון את הפתח לבלבול המתסכל הזה. אני זה שהתחלתי בשאלת הזרמים
ומיונם ושמותיהם ושייכותם... לא אמורים להיות בעם המיוחד הזה
זרמים, לא אמורים להיות כשרויות שונות, לא אמור להיות נוסח
שונה לתפילותיו ומנהגים שונים באורח חייו, חייבים היו לבוא
לידי הכרעה בשאלת האורז בפסח, והתורה שלנו לימדה אותנו איך
להגיע להכרעה הזאת: אחרי רבים להטות. זו מצווה, לא רק הנחיה;
ובמצווה החשובה הזאת הקלנו ראש לאורך כל ההיסטוריה, ונהיינו עם
הזמן לזנב... דמינו בראשינו.

לציין ולהדגיש, שבדעה הזאת אודות הזרמים והרפורמים החזקתי גם
כשהייתי חילוני גמור עם תעודה ביד; אני זוכר שבהיותי חילוני,
שלחתי יום אחד "שאלת רב" דרך האינטרנט לאחד הרבנים
האורתודוקסים (כמה שאני מואס את המילה הזאת שנכנסה בכוח למילון
הדתי) באתר "כיפה" על אודות הרפורמים והקשר שלהם ליהדות.
ביקשתי לדעת את המילה ההלכתית האורתודוקסית בסוגייה, מה אומרת
הדת היהודית בהקשר הזה, וזה היה נוסח שאלתי: אם אני נקלע לעיר
בחו"ל, שיש בה רק בית כנסת רפורמי אחד - אין אחר מכל סוג שהוא
בנמצא; מה עליי לעשות: להתפלל בבית המלון או ניתן להתפלל בבית
הכנסת היחיד הזה של הרפורמים?

קיבלתי עוד באותו יום תשובה קצרה, עניינית, בלתי משתמעת לשתי
פנים:
זו היא "רוח" ההלכה: אם אתה נקלע לרחוב ללא מוצא, רוצח רודף
אותך ואתה בורח ממנו, וברחוב הזה ישנם בית כנסת רפורמי ומסגד
של מוסלמים וכנסייה של נוצרים, מותר לך לנוס על נפשך אל בין
כותלי הכנסייה הנוצרית ו/או המסגד המוסלמי - ואסור לכף רגלך
לדרוך בבית הכנסת הרפורמי, ואפילו בשאלה כזו של פיקוח נפש.
רוח ההלכה הזאת נוקשה עד מאוד - מה עוד שמדובר בשאלת פיקוח
נפש! אולם אין לי להאשים בנוקשות זו אלא את היהדות בעצמה, כי
היא זו שהביאה על עצמה את הנוקשות הקיצונית הזו... אם הייתה
מטפלת מבעוד מועד בשאלות הזרמים שלה, יכול היה המסכן שלנו
להיכנס היום במנוסתו גם אל בית הכנסת הרפורמי ללא שום בעיה.
היהדות מתעוררת מאוחר מדי, או כמו שאומרים - האסימון נופל לה
מאוחר מדי. הרפורמי הוא זה שיצר את הדת שלו, אך היהדות היא זו
שיצרה את הקונפליקט שלה איתו; זהו סיכומו של דבר.

מכאן אני עובר לבעיה עקרונית אחרת, הקשורה בדרכה בזרם הרפורמי
ובבעיותיו הסבוכות עם היהדות, הגם שהקשר שלה נגזר מחוליה אחרת;
ובעצם, אין בעיה שלא קשורה באחותה...
אני מדבר על בעיית הבעיות, רבותיי, אני מדבר על הכנות. הכנות
היהודית, במתכונתה הנוכחית, הינה כנות בעירבון מוגבל, היא כנות
מפוקפקת בלשון המעטה; ובזאת עליי להודיעכם בצער רב שנותק הקשר
האמיתי של המילה עם מקורה; כשאנו מדברים על כנות - אנו מדברים
רק על נוסטלגיה, על המשמעות שדבקה במילה הזו פעם...

הרב עובדיה יוסף הציב את אחד הנחקרים במקום לא ריאלי לרשימת
הכנסת; וזאת להביע את מורת רוחו מרוח השחיתות הפושטת בש"ס
ובשורות הממשל.

עובדיה יוסף, לפני מספר שנים, הרחיק את דרעי מש"ס לאחר הרשעתו,
הציב את ישי במקומו, אך הציע באותה נשימה לדרעי את תפקיד הכבוד
של נשיאות ש"ס, בשביל לדפוק שתי ציפורים באבן אחת! יצא טוב עם
דרעי ועם נאמניו ועם מתנגדיו ועם המדינה ועם מוסדותיה ועם כל
העולם! נראה מי יבוא אליו בטענה! עשרים ציפורים - לא שתיים -
באבן אחת!

יש לי עוד סיפורים משעשעים על הרב האורתודוקסי הזה, אך בשביל
לסבר את האוזן בואו נעבור למתחם אורתודוקסי אחר, לאתר אינטרנטי
גדול, "אש" שמו. לפני מספר חודשים נתקלתי במקרה באתר הזה
והתמכרתי לו. הוא מציע מאמרים מגוונים ומעל לכל איכותיים;
ניכרת איכות הכתיבה של כותביו. קראתי שם סדרה מעניינת בשם
"קורס מזורז בהיסטוריה היהודית" - בכל שבוע מפרסמים מאמר, ואני
ממתין מדי שבוע בדריכות למאמר הבא... עט יפה, סגנון מעולה,
אינפורמציה כוללת ומעוכה שעליך רק להכניסה לפה...
עד שהגעתי לפני מספר שבועות לפרק 59 (קישור מצורף בסוף המאמר).
הפרק מדבר על האנטישמיות ומנסה להתחקות אחר מוצאה, למפות את
נקודות פשייתה בתפוצה היהודית, השפעתה על מגזרים ועל זרמים
שונים בתפוצה היהודית ואופני התמודדות תפוצת היהדות איתה.
בשלב מסוים נכתבה במאמר הפסקה הזאת: "יש לציין, שהיהודים
הגרמנים הרפורמים, שהרחיקו את עצמם מההזדהות עם יהודים אחרים,
כפי שראינו בפרק 54, לא לקחו חלק במחאה"
.

רגיל אני לקרוא גם את התגובות המצורפות למאמר, וגם כאן התפרסמו
שלוש תגובות, מתוכן תגובה נרחבת ומנומקת של מישהו בשם נחום, בה
תקף בחריפות את הפסקה על הרפורמים (לעיל), בתואנה שהדבר פוגע
בהכרח באחדות העם, ומעמיד באור תמוה את אחד הזרמים החשובים של
העם היהודי. "די לנו בהתייחסויות שגויות של אנשים פשוטים
בעניינים של אשכנזי/ספרדי או חסיד/ליטאי או דתי/"חילוני" או
חרדי/רפורמי או כל מה שתרצו. בית אחד חרב לנו בגלל דברים כנ"ל.
זה לא הספיק?"
כך הוא נימק את דבריו ותבע נחרצות להסיר את
הפסקה הזאת מתוך המאמר.

וגם אני ביקשתי להגיד את שלי בנדון. שלחתי תגובה קצרה בה הבעתי
את הסכמתי עם הסיפא של תגובת נחום, ותבעתי כמוהו את הסרת הפסקה
המדברת על אדישות "היהודים הגרמנים הרפורמים"; אולם בטענה
אחרת: כי מהפסקה הזאת יוצא כאילו הרפורמים הם חלק מהעם היהודי
והיה עליהם להזדהות עם העם היהודי במחאתם נגד האנטישמיות - ולא
עשו; ומהגיון זה נגזרת הטעיה וסילוף עובדה בלתי ראויה.

את תגובתי זו לא פרסמו. שלחתי בשנית ולא פרסמו, והבנתי את
ההיגיון התומך בהם: למה להוסיף שמן למדורה ולתת במה לוויכוחים
אין סופיים שביכולתם להביא רק להעמקת הקרע בשורות העם היהודי
ולפגיעה באחדותו...
לא יכלו עורכי האתר היהודי החשוב אש לנסח
את התשובה טוב ממני, אם היו מתבקשים להשיב על טענת פגיעתם
בחופש הביטוי, שהתבטאה באי-פרסום תגובתי באתרם. זהו ההיגיון
הנאור, המשמש את היהודי הנאור היום, כאשר הוא נתקל בשאלה ערכית
כזו.
יהודי כזה יכול להשתייך להרבה מאוד זרמים, שונים ומשונים, כמו
מיודענו "נחום" המגיב לעיל, שהצהיר קבל עם ועדה שאינו מנוי
דווקא על הזרם הרפורמי ואין לו שום קשר לזרם זה או אחר; הוא
מדבר בשם אחדות העם הנאור הזה, ובשם הנאורות שלו בכלל...

גם עורכי אתר אש היהודי האורתודוקסי, דיברו בשם הנאורות ופעלו
בשמה לכל הדעות... אחרת אין שום סיבה לדחיית תגובתי המנוסחת
בעברית ובלשון תרבותית זהירה ותקינה. אין לי ספק בדעה הנחרצת
שיש לעורכי אתר אש האורתודוקסי על אודות התנועה הרפורמית
ואנשיה, אולם מה לא עושים למען ערך אחדות העם הזה! בנקודה הזאת
כל הדעות נופלות ומפנות מקום לערך הנשגב מכל: לא! לא ניחשתם!
איני מדבר כבר על האחדות, עברתי לתיק כבד ממנו, עברתי לנאורות.
כאשר נוגעים בתיק הרגיש הזה, הכל נופל לרגליו, כולל הדעות
המגובשות ביותר. מה לא עושים למען ערך הנאורות היפה, בו מחזיק
עם הסגולה הזה מעודו ועד היום הזה. באותו הערך פגשתי גם באשכול
הזה, בו דובר על אחדות העם ועל הערך הנאור הפועל מכוחו.

זה הזמן לחזור אל תופעה אנושית שהזכרתיה בראשית הרשימה, בה
מתחולל תהליך מוזר של אזרוח שאלה בלתי תקינה בעליל, והפיכתה
לשאלה תקינה מהמניין, על ידי העלאתה בתוך מסגרת אוכפת מטבעה,
כמו מסגרת חברתית או מוסרית או אפילו משפטית.
היום, גבירותיי ורבותיי, מתאזרחות להן הרבה מאוד שאלות תמוהות
עד מוזרות בנוהל הזה, והופכות בתהליך מזורז לאזרח מכובד
מהשורה; אחת השאלות החשובות שצלחו את התהליך הזה בהצלחה מסחררת
וקיבלו אזרחות כבוד, היא שאלת הזרם הרפורמי וערכו הסגולי בעם
היהודי. מי מדבר על יהדות - כי הרי מדובר בזרם...
אתם יודעים מדוע צלחה השאלה הזאת את כל המוקשים הביורוקרטיים
של כל המשרדים האפשריים - כולל משרד הדתות והפנים וההגירה
והפרוטוקול (יש משרד לפרוטוקולים?) - ונחתה בקלות על השולחן
היהודי?

שאלתם ותיענו: כי את השאלה הזאת שמו בתוך מסגרת המסגרות,
התוחמת את כל המסגרות האנושיות הקיימות, תרבותית מוסרית חברתית
משפטית אנושית הומנית חופשית ומה לא... כל המסגרות האלו חברו
להן יחד בכדי לחולל את התהליך, בו מתאזרחות שאלות בלתי תקינות
בעליל, והופכות במחי יד לשאלות מכובדות ותקינות מהמניין. מסגרת
המסגרות היא "הנאורות", ומי שנכנס אליה נקרא "נאור". במסגרת
הזאת ניתן אף לאזרח את השאלה העדינה של הארנב, עלילותיו
ושקריו.

האם לצאצאי הגורו השביעי של הרי קרישנה קשר לדת היהודית? זו
לכל הדעות שאלה דתית; ושאלת הרפורמים הדתית היא לא פחות חשובה
ומציאותית מזו. זאת, אם נטפל עניינית בשאלה הזאת, ללא שום
התערבותה של שום נאורות ושום מסגרת. אכן, לנאורות מקום חשוב
ושמור בדת היהודית; גם לאהבה מקום חשוב בלב האנושי, אך לא בכל
מקום עושים אהבה.

באחריות,
אלברט שבות




קישורים והערות:

. אשכול "מקומו של ערך אחדות ישראל":
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topicid=1803948


. פרק #59 באתר האורתודוקסי "אש" / "פניה של
האנטישמיות"
:

http://www.aish.com/hisrael/history/Crash
CourseinJewishHistory-Part59TheFaceofAnti-Semitism.asp

המאמר התפרסם במקביל באתרים האלה:

. הייד פארק, פורום צו השעה, אשכול "מקומו של ערך אחדות
ישראל"
:

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/forum.asp?forum
id=16703

. במה חדשה, הדף של אלברט שבות, תחת הכותרת
"רפורמים":

http://stage.co.il/Authors/AlbertShabot

. אתר אימגו, מדור תרבות, תחת האשכול "רפורמים":

http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-24872-24872.htm







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שבזי הקינג!

על איזה משורר
ארגנטינאי עשו
פרק שלם בקשת
וענן?

חצי תימני מביא
אותה בהפוכה
ועונה נכון
בתוכנית הטרויה
הזאת שבה אלי
ישראלי מחליף את
אלכס טרבק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/3/06 0:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה