זה היה בצהרי היום,
באמצע עיר ריקה,
ראיתי אותה מבין כולן,
עומדת כך, מניפה יד לשלום.
תנו לי שקל,
תנו לי שניים.
שרקתי לה בלי צליל,
פניתי אליה ללא מילים,
והיא נגעה במבט חמים,
אח כמה זה נעים.
תנו לי שקל,
תנו לי שניים.
בספסל הציבורי ישבנו,
על החיים בעיר ריקה דיברנו,
על עיוורונו של אהובה,
ועל מה שעין לא רואה.
תנו לי שקל,
תנו לי שניים.
נשקתי לשפתיה,
בחלום הלילה,
חפנתי את שדיה,
בתשוקתי אליה.
בסופר, בחנייה, במרפאה או אצל השכנה,
פגישה זאת פגישה,
גם אם אין שם הכרזה רשמית,
רק רגע של העיר.
תנו לי שקל,
תנו לי שניים.
כבר לא עיוורת,
אבל עדיין לא רואה,
זה הממתק בתחפושת נוראה,
עיר ריקה מתוכן, עיר עירומה.
תנו לי שקל,
תנו לי שניים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.