הייתי רוצה ממש בדקות אלה לקחת את עצמי ולעוף מכאן.
הייתי רוצה שלא הכל יפול על הכתפיים.
רוצה את ההרגשה, לא רוצה לקנאות באחרים, להיות עצמי ולהצליח
בזה.
ואני בדרך הנכונה.
רוצה לשיר, רוצה להביע את עצמי בקול שלי ובתנועה.
ואין יותר את הבמה לעשות את זה.
ואני מפחדת מזה.
אני מפחדת שזה לא יהיה לי.
מכל שנה ושנה אני מסתכלת על עצמי לאחורה ולא מבינה איך הייתי
ככה, ומצד שני אני תמיד רוצה לחזור לתקופות של פעם.
נשיקות, סגריות, שטויות, מוזיקה שאני בכלל לא אוהבת לשמוע,
הופעות, חברים אמיתיים.
אני מגיעה לשלב כזה, לגיל הזה שכל אחד לעצמו, החברים? נעלמים,
הם פשוט בורחים לי מהידיים, למרות שאני לא מנסה להחזיק.
אני אומרת לעצמי שאם הם ירצו אותי הם יהיו פה איתי.
זה השלב הזה שהכל שקרים.
אני לא באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי.
אבל אני כן יודעת שאני רוצה שיעזבו אותי בשקט.
אני מרגישה שאני מנסה להצליח ואין לי מישהו אחד שמעריך את זה.
וזה פתאום נראה כאילו הכל נופל לי.
האביב נכנס, והתקופה המוזרה באה איתו.
החוסר שינה, מחשבות אל תוך הלילה. עליו ועל עוד שניים.
יש לי כל כך הרבה בחירה וכל כך הרבה דברים שאפשר לגעת בהם, ממש
במרחק נגיעה ואני תמיד חושבת מה אני אחשוב על עצמי והכל
מתפקשש.
יום אחד אוהבים
ויום אחד שונאים
יום אחד בוכים
יום אחד בוכים
יום אחד בוכים
יום אחד צוחקים
יום אחד מזייפים
יום אחד נעלמים

מעצמי.

אני רוצה להתאהב לתמיד ולא להתאכזב מזה כל פעם.
גם שאני חושבת שהכל הדדי זה כמו משהו שמתנפץ.
משחקים בי.
מטילים אותי כמו קובייה באיזה משחק "מה שייצא ייצא"
אני רוצה שהוא יקום ויגיד לי מה הוא רוצה.
נמאס לי לנחש, ולחשוב ולשאול ולהקשיב לאחרים ולא להקשיב
לעצמי.
ותמיד מתחילים מנקודה מסויימת ומגיעים לכאן.
מתרסקים, מתנגשים.
הייתי רוצה לדמיין את עצמי במקום שאני רוצה להיות בו.
אפילו כשאבא שואל שאלות בנאליות "איפה את הפסח הזה?" ואני
כרגיל עונה לו שאצל אימא.
אני כל כך רגילה שאין לי שם אותו, כשפתאום שיש, זה פשוט קר.
קפוא כמוהו כמעט.
והמבטים שלו מפחידים אותי ובשנייה בא לי לבכות.
אף אחד לא יבין אותי בעניין הזה.
מה שקרה פעם, משפיע על כל החיים שלי בצורה כזו קיצונית.
אני בכלל לא שמה לב לזה ורוצה שזה יישתנה.
אני רוצה יחסים אוהבים עם החברה שאני איתה מסתובבת.
הרי הכל מעטפת שכל אחד יצר לעצמו ולא נותן לאף אחד באמת לגעת
בך בפנים.
הייתי רוצה שמישהו יקח את הרגליים ויגע בי.
אני כן צריכה כרגע מישהו שיחבק ויאהב ויעודד, גם אם זה לא באמת
מה שהוא אוהב, זה משהו שאני אוהבת. ורוצה שיהיה.
רוצה לרוץ מסביב לעולם אם היה לי את הכוח והשרירים ושאף אחד לא
יעצור אותי. אף פעם.

אף פעם.

עד שאני פשוט אשבר, מעצמי.
ולא מכם.