New Stage - Go To Main Page

גיל בר
/
התחלה חדשה

היה זה באחד מהפאבים המוארים והשקטים בת"א. אומנם מדובר ביום
חמישי, אבל המקום חדש וטרם גילה אותו ההמון. המוזיקה התנגנה
באיכות הפינק פלויד והבירה עדיין טרייה בחבית. גם הדרישה
להחשיך את המקום עדיין לא נשמעה מהאנשים.

"את יודעת, אני אחד הרווקים הנחשקים בעיר" אמר לה, "אומנם אני
בהליכי גירושים, וגר יחד עם בת דודה שלי, וכן, כמובן, אני חייב
ללכת לשיננית אחרי שנה שלא ביקרתי אצלה, ואני גם מעשן לא מעט,
אבל בכל זאת, אני מציאה לא קטנה". הייתה זו הבירה שדיברה
בשבילו, תמיד הוא היה ישיר, אפילו ישיר מידי, אך למד לאזן זאת
עם השנים, ואף על פי כן, מהרגע ששתה את שתי הבירות והצ'ייסר
שהברמן הניח מולו על חשבון הבית, הוא שכח לסנן את עצמו, שכן לא
היה רגיל לשתות. גם לשם בת דודה שלו גררה אותו, על מנת שיתאושש
מייסורי התופת שאשתו מעבירה אותו. והוא אכן היה רווק מבוקש,
מטר שמונים, עיניים ירוקות, שיער קצוץ וזיפי גבר מסוקסים. ובכל
זאת - כשנזכר למחרת והיא במיטה לצידו, עירומה לחלוטין - בנאום
שהרצה מולה, הוא מייד מיצמץ בעיניו.

ריח הבגידה באפו, שהרי הליך הגירושים טרם הסתיים, וגם בטנה
השטוחה, רגליה הדקות והארוכות, שיערה הבלונדיני ועיניה התכולות
לא הצליחו לעצור את תועבת נפשו. אבל אנחנו כבר גרים בנפרד,
והיא בכלל זאת שלא מכניסה אותי הביתה, וגם מגישה תלונות סרק
במשטרה, ניסה לשכנע את עצמו, ובכל זאת, הוא מעולם לא בגד, וגם
כעת שהבגידה היא רק עניין פורמאלי, בחר לייסר את עצמו.

הוא הכין קפה שחור, שכן מכונת האספרסו המשוכללת נשארה בדירת
אשתו, והתיישב במרפסת מדליק לעצמו סיגריה של בוקר. אורות הלילה
זהרו בראשו לרקע השמש העולה, וידע שהוא הקדים את המאוחר, ליבו
עדיין כבד עליו, אחרת כבר היה מכין לה חביתה מוקרמת וסלט מתובל
בשמן זית, מלח ופלפל. לרגע גמר בדעתו להכנס חזרה למטבח, ומייד
נסוג לאחור, כלא מוכן לתת למצפונו מנוח.

והלילה עדיין בראשו, הבר שהחל להתמלא באנשים, משום שלמרות
שהמקום חדש ולא ידוע, עדיין היה זה חמישי בלילה. הוא זכר גם את
צעדיו האיטיים אחריה אל עבר שולחן הפול, משחקים זוגות נגד
הברמנית וחברתה, שבין מכה למכה הגניבו נשיקה או חיבוק. והם
עמדו שם, שני זרים שמנסים לגמוא את המרחק בינהם, לא בטוחים אם
הגיע העת לנגיעות אקראיות, ובעיניהם קנאה בחופשיות של הבחורות
מולם.

הוא בסך הכל לא רצה לסרב לבת דודתו, מאחר שהיא ביקשה בכנות,
והוא מעולם לא ידע לסרב לאישה - כן, תעיד על כך גם אשתו באם
תנהג בתום לב - וכנראה גם רצה לשכוח מעט ממכתבי העורך דין
הרבים, הביקורים התכופים בבית הדין הרבני, העבודה שהזניח לאורך
התקופה, וכמובן כל הציוד שעליו לקנות לדירתו החדשה, מפני שבת
דודתו מלבד מיטה לא זקוקה לדבר, והוא בכלל אדם של בית
ומותרות.
ובכל זאת, אומנם לא היה מוכן לכך, אך נהנה מאווירת המקום
והבחורה היפה שנמשכת אליו, הוא ניסה להסביר לה שהוא לא פנוי
רגשית, והיא רק התקרבה יותר. לרגע, במרפסת השמש הממתלהטת בחום
של סוף יולי, הרגיש שהיה רק בשר ללילה, שכעת נצלה. כנראה שכך
מרגישות הרווקות של תל אביב, חשב לעצמו וכיבה את הסיגריה
במאפרה המאולתרת מכוס הפלסטיק. מייד זרק מראשו את מחשבות ארוחת
הבוקר המוגשת למיטה שעלו בו, והחליט ללגום בקבוק בירה שנשאר
זנוח על השולחן המאובק מהלילה. מיצי קיבתו עלו, והיה מוכן לרוץ
לשירותים לרוקן את גופו, לא היה רגיל לשתות, בטח לא בבוקר,
ומייד התחרט שכלל ניסה. ובכל זאת, החליט ללגום בשנית ושוב היה
מוכן להתפנות, כששמע את דלתות חדרי השינה נפתחות ושכח מביטנו
הזועקת.

היא נעמדה מולו בחוטיני ורוד וחזיה שמכסה אך בקושי את פטמותיה
בלבד, ומולה נעמדה בת דודתו, שתיהן במבט מטושטש, מעט זחוח,
מביטות אחת על השנייה, ושוב עליו, והנה היא נכנסת לשירותים ובת
דודתו מתקרבת אליו לשמוע את חוויות הלילה, אשר הוא מתעקש לשמור
לעצמו.

הוא הרגיש טיפה נבוך בתחתון הרנואר הלבן, הפריט היחיד שלבש
לגופו, הרבה פחות מבוקש מהרווק הנערץ מהלילה הקודם, ומבטה של
בת דודתו שנשלח אל מאחוריו גרם לו לאי נוחות. הוא ניסה להסביר
לה שהם רק שתו כמה משקאות ומשם המשיכו למועדון, ובשעת הלילה
המאוחרת כשהעיר החלה להרדם, הציע לה לראות את דירתו, רק לראות,
תירץ, קצת נרות ובירה, זה הכל, וכבר היו עייפים והיא פשוט
נשארה לישון, משום שגרה בצד השני של העיר. ובת דודתו חייכה,
כיודעת שאת העיקר השמיט, אך הוא לא נשבר גם מול חיוכה.
"אתה זוכר שעדיין אתה נשוי, ואם יתפסו אותך עם אישה אחרת את
מסתבך" אמרה לו בעברית עם מבטא אנגלי כבד. רק לפני שבעה חודשים
עלתה לארץ, ובכל זאת התעקשה לדבר עימו בעברית כשהוא עונה לה
באנגלית. "רק בילינו לילה תמים, זה הכל" הסביר, וידע שמילותיו
נופלות על אוזניים אטומות. שניהם ידעו שייתכן שיש מעקב, שהרי
אשתו לא בחלה בשום אמצעי, אך היה נחוש לבלות, ובכלל - "את אשמה
כי גררת אותי לצאת" ניסה להוכיח את תמימותו, ושוב נתקל בחיוך
אילם, תוך כדי שדלת השירותים נפתחת והיא יוצאת עטופה במגבת של
בת דודתו, שמביטה בה בעין נוקבת.

והן, בשיטת המקלחת החמה, מחליפות מקומות, אחת נכנסת לחדר
והשנייה לחדר האמבטיה, והוא עומד כחמש דקות בוהה בדלת חדר
השינה, ולאחר מכן בדלת המקלחת, ושוב בדלת חדר השינה, עד אשר
היא יצאה מהחדר, לבושה באותה חצאית קצרצרה וגופיה ללא חזייה -
שמבליטות את פיטמותיה הורודות - שאותם תלש מגופה בלהט בשעות
הלילה המוקדמות. היא מתקרבת אליו לנשיקה ומייד הוא נסוג אחורה,
הרי הסביר לה שהוא לא פנוי רגשית, ושוב היא עושה צעד מהיר
לכיוונו ומלווה נשיקה על שפתיו בחיבוק חזק. מייד היא תופסת טוש
משולחן האוכל, שננטש שם לפני מספר ימים כשרשמו על מדבקות את
שמותיהם כדי להדביק על תיבת הדואר, ורושמת על ידו את מספר
הטלפון שלה. "תתקשר אליי, כי אם לא אני אתקשר אליך" היא זרקה
לעברו, ולרגע שכח שלפני שיצאו מהפאב התכוון בכלל ללכת הביתה,
ונתן לה את מספר הפלאפון שלו לפי בקשתה, ולבסוף נכנע לתחינותיה
והמשיך איתה אל המועדון החשוך ומלא האדם, שאי אפשר היה כלל
לפלס את הדרך על מנת להזמין משקה, אך משום שהכירה את הבעלים
ואת הברמן, מייד קיבלו לידיהם כוסות של וודקה עם מיץ תפוזים,
והוא הניח שכנראה הם יודעים שזה המשקה הקבוע שלה.

לבסוף היא ניתקה את גופה ממנו ויצאה מהדלת, מזמינה את המעלית,
והוא מחכה רגע בנימוס, וכשדלתות המעלית נסגרות הוא טורק את
הדלת ומתיישב על הספה בנינוחות.

שוב בוהה בדלת המקלחת, ולאחר מכן החוצה דרך ויטרינת הזכוכית
הבלגית, כשבת דודתו מתיישבת בספה לידו, מכוסה במגבת הרטובה
שלה, ולוחשת לעברו "היה כיף אתמול, אה?" והוא מביט בה במבט
נבוך, ומחייך בחוסר אונים.

תל אביב
23 ליולי, 2010





היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/7/10 4:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל בר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה