אז אמרת שאת עפה,
אז פרסת כנפיים ועפת,
יצאת מהחלון בשילוב רגליים,
קפצת עם תנופה,
לקחת את עצמך לעוד מסע,
הפעם בלי הליכה,
עפת לשמיים אחרי נגיעה אחרונה באדמה,
לראשונה נשמת אוויר נקי,
פרכסת ועפת בחזרה.

ציפית שהזמן יעצור מלכת,
שיתחשבו בך, כי הוא אמר שהוא אוהב,
אמר שהוא לא יפגע,
ורק יחבק,
ואז החזיר את מילות האהבה,
ואת נשארת עם השקרים,
והריח במיטה.

ואת עפה,
מרחפת באוויר,
מרגישה מיליון עיניים מחוררות אותך,
ואת נופלת אל התהומות שלך,
ואת נכנסת אל המחשבות שלך,
ומתנתקת, נכנסה בשלך,
אל שק בשר ועצמות ומתפוגגת...