באותו הבוקר לפני שנפגשנו עוד הייתי בבגדי עבודה,
עובד עם כלים כבדים, חוצב בקירות, שותל צינורות, משחיל
חשמלים.
מכה כה חזקה לא חטפתי בחיים!
הפטיש התיישב בדיוק על ציפורן האמה והאיזמל נפל לריצפה.
פי נפתח מעוצמת הכאב והבהלה,
אחרי שלוש שניות תדהמה באה גם צעקה.
אותו היום הבנתי את משמעות הציפורים בסרטים המצוירים,
אני ראיתי את סבתא שלי רואה כוכבים!
בערב הציפורן באצבע שהראיתי לך כאבה והייתה קצת אדומה
ובסופו של היום הופיע הכתם הכחול בבסיסה.
במשך שלושה ימים הרגשתי כל פעימת לב באמה,
כל מבט עליה הזכיר את הדהוד קיר הבלוקים ברגע המכה
וכל נגיעה בה הזכירה את הכאב הנורא.
מים חמים, קרים, צהובים, פלפל מלח ולימון, אף תרופת סבתא לא
עזרה לאמה המסכנה.
במהלך שבועיים התעמעם הכאב והפך לנסבל,
הכחול התכהה והציפורן כנראה שנפטרה.
החוצה! היא מצהירה בצבעה הכחול המטפס עם עזיבתה, חושפת בשר רך
ובתולי תחתיה, מתגרדת על כלי העבודה, נתפסת באבנים ומזכירה את
קיומה.
מכות אחרות, כחולות ואדומות, שריטות ושלפוחיות עברו על גופי
ורק האמה מסרבת לשכוח את שחטפה, וממשיכה בשלה.
אסורה תלישתה במצוות הרופאה! פן תיפגע תחתיה הדיירת הצעירה.
חלפה חצי שנה והאמה כבר לא כואבת, הציפורן הכחולה זוחלת לאיטה
ותחתיה צצה חדשה, טהורה, זכה ושקופה.

לאחר חודש נוסף נפלה הגווייה
ואיתה נעלם כאב הפרידה שלך ובאה השלמה.

אחרי שנה רק הציפורן החדשה מזכירה את אותה המכה,
כי היא גדלה קצת עקומה.