|
עוד סיגריה מעשנת את עצמה לריק
צל הזמן נושר בין האצבעות
הימים חולפים שיערך מלבין
לא כל-כך נעים לטפס על הקירות
שם בין הסדקים מתגלה עולם
לעיתים לבן לעיתים שחור
עוד ענן עשן מתמר אל-על
על גבו נושא שק של מחשבות
והשק כבד את הגב שובר
משייט לאט על מסלול הכלום
כשאתה חושב אל תקח ללב
קח רק שאיפה מאויר צלול. |
|
|
שפילברג הולך
לפתוח פארק
שעשועים לזכר
קורבנות השואה.
רכבות הרים
למזרח, סלקציה
בכניסה, יהיה
שמייח.
אפילו שם כבר יש
- מנגלאנד.
תומאס,
ראשון בתור
לכרטיסים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.