הייתי רוצה להפסיק,
להגיד די,
מספיק,
אך אנשים לא מבינים,
מה זה לחיות עם כאבים,
מכל הכיוונים.
אין מנוחה,
אין שלווה,
השקט לא בא.
כואב להן איתי,
בגללי,
באשמתי,
לא רוצה להכאיב להן,
לא רוצה להפריע לשקט שלהן.
לאושר שנמצא בתוכן,
לרגעים הטובים,
שכרגע הם כאן.
והכאב הוא שלי,
והצער הוא שלי,
כל הדברים שאולי עדיין יש בי.
ואל תבכי,
קטנה שלי,
לפגוע בך זו לא כוונתי,
אלא לראות שחיים עדיין יש בי.
תביני,
יש דברים שהם כבדים לי.
הדברים הסגורים,
הדברים שאיתם כרגע לא מתמודדים.
הייתי רוצה להפסיק,
אך באמת,
לא נראה לי שאני אגיד די,
מספיק.


אני מצטערת.