היא קצת שונה עכשיו. היא מסתכלת בעיניים עמוקות, חודרת דרך
הכל. דרך קירות ואוויר. דרך פרצופים של אנשים זרים, רק בשביל
לראות אותי.
ילדה יפה משחקת עם עצמה. לחבק אותך, זה כל מה שאני רוצה.
לעטוף את כל כולך בחום נעים ולא לעזוב לעולם. שלא תיפלי לי
בטעות, שלא תיפגעי, שהחיוך הזה והעיניים הנעוצות ישקעו כאן
לנצח.
בארגז חול מלא צעצועים ישנים שצבעם דהה בשמש. שם היא יושבת.
נהנית מכל רגע נתון.
כל כך הייתי רוצה לחבק אותך, כל כך! אבל נראה שאת רחוקה מידי,
ילדה יפה שלי, ילדה מתוקה. תמימה כל כך שזה פשוט נפלא.
את רחוקה עכשיו. יותר מידי רחוקה. ובכל זאת - העיניים הללו
שחודרות דרך הגופים, מחפשות אותי ללא הפסקה.
גם כשהיא משחקת היא מבינה. גם כשהיא יושבת עם עצמה, כשהיא
נראית כאילו שקועה במשחקיה התמימים עם הבובות והחול, גם אז היא
מבינה. אני רואה את זה.
אם רק היית נותנת לי להתקרב אלייך קצת. רק קצת. הייתי מראה לך
מה זו אהבה. הייתי מראה לך מה זה חיוך יפה, הייתי מראה כמה
בנאדם מסוגל לאהוב יצור שכמוך. כמה את ילדה נאהבת. אהובה כל
כך.
אבל את שקועה עמוק מידי בחול הטובעני שסביבך, שאת יצרת לך.
ובכל זאת לא מפסיקה לחפש אותי.
היית רוצה שאציל אותך, אבל את מפחדת מדי להושיט את ידך.
בבקשה תני לי לעזור.
עיניים מתוקות שלי. נשיקה ועוד נשיקה על הלחי ניתנת לך בחלומי.
ילדה יפה.
רק אל תשכחי שאני פה, עומד מהצד, מחכה לידך שתושט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.