|
וכשהכל כבר נגמר
והכאב אכל הכל
הלכתי למקום חדש שותקת.
העיניים קצת צורבות
אך הלב הפסיק לשאול
והעלים צומחים ואין עכשיו שלכת.
בלילות מתחת לשמיכה
אני הצלחתי להוציא
את הרגש הכואב הזה שחשתי.
ובבוקר שוב קמתי
עם תחושה של געגוע
ולמרות הכל הבלגתי ושתקתי.
אף אחד כאן לא ידע
מה קרה לי בעבר
איש כבר לא ריחם או התערב.
אך מתחת להכל
שום דבר לא נעלם
זה רק המשיך ונהיה יותר כואב.
ואני,
שתקתי. |
|
|
אין לנו על מי
לסמוך אלא על
אבינו שבשמיים.
כמו ששמר על
אבותינו בשואה,
כך ישמור גם
עלינו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.