פגשתי את דוריאן גריי פנים מול פנים. אפילו היו לנו כמה קטעים
ביחד. נו ההוא, מהסיפור של אוסקר ווילד. אבל הוא לא ידע.
ניסיתי להסביר לו לאן הוא שייך ולהראות לו את התמונה. הרי הוא
חייב לראות את התמונה, כל בוקר - איך היא משתנה. דווקא היו לו
פנים של מלאך, אבל לא בתמונה כמובן, זה בדיוק כל הקטע. הוא לא
הבין מה אני רוצה ממנו, על איזו תמונה בדיוק אני מדברת, או
אולי הוא סתם ניסה להתחמק, לא הבנתי.
ניסיתי להסביר לו, שזה שיש לו פנים של מלאך, זה לא אומר שהוא
באמת מלאך או קדוש מעונה או משהו אחר דומה, אבל הוא די התעצבן;
ושבעצם הוא מכר את הנשמה שלו לשטן, כי הרי יש הרבה דרכים למכור
את הנשמה לשטן  - לא?!  ומי שמוכר את הנשמה לשטן לא שם לב, כי
אין לו יותר נשמה שתשים לב שמשהו חסר.
אז כאן בדיוק נכנסת התמונה, וזה היה התפקיד שלי. רק לא ידעתי
שזה יעלה לי כל כך ביוקר.
חשבתי שזה יהיה תפקיד חיי, שאחרי שאני אראה לו את התמונה הוא
יבין ומיד יקנה את הנשמה שלו חזרה, ואז אני אהיה הגיבורה שלו
לתמיד. וגם של אוסקר ווילד, אולי, אם היה חי.
אבל הוא לא רצה לשתף פעולה. הוא כל הזמן התעקש להעמיד פנים
שהוא לא יודע לעזאזל על מה אני מדברת !
ניסיתי להסביר לו שוב שזה שלא קוראים לו "דוריאן גריי", לא
אומר שהוא באמת לא דוריאן גריי. יש המון "דוריאנים" "גרייאים"
בהמון צורות ובהמון שמות. אבל אני קלטתי אותו מיד. ראיתי שיש
לו פוטנציאל, ושאת הנשמה שלו אולי אפשר להציל.
רק לא לקחתי בחשבון שהנשמה שלי כמעט ותלך לעזאזל בדרך. אז
כשהרגשתי שאוטוטו אני מאבדת אותה, וממש ברגע האחרון, ויתרתי.
לקחתי את התמונה שלו וקרעתי אותה לגזרים. לא צריך. שלא יראה.
שימשיך לחיות עם החוסר בנשמה, רק שלא יתקרב יותר מדי לאנשים עם
נשמות כי זה יכול להיות קצת מסוכן. אני מקווה שעכשיו לפחות את
זה הוא הבין. ואני?! הוא לא מעניין אותי יותר.

אבל ביננו, בשקט בשקט - שהוא לא ישמע, בשביל הכבוד שלי, לא
ויתרתי לגמרי. אותי לא מנצחים כל כך בקלות. עם כל הבלגן שהיה,
וכל ההתכתשות, השארתי חלק מהנשמה שלי אצלו בכיס. ככה דחפתי לו
בלי שירגיש. פשוט אחרי שהוא תלש לי חתיכה ממנה, ואחרי שיצאתי
מההלם של הכאב (כי נשמה זה דבר מאד רגיש, הכי רגיש שיש, בגלל
זה אלה שאין להם חושבים שהם הכי חזקים), העדפתי כבר לקחת את
החתיכה הזאת ולהגניב לו אותה לכיס. עדיף מאשר לזרוק, או לנסות
להדביק חזרה - שבד"כ לא  כל כך מצליח. ככה היא הכי פחות
מתבזבזת, אני מקווה - החתיכה ממני. אולי יום אחד הוא ימצא
אותה,  מונחת לה אצלו בכיס, והוא ידע מה לעשות. הוא ילך אל
השטן ויחליף את החתיכה מהנשמה שלי בנשמה שלו בחזרה. השטן מאד
ישמח, אגב. כי חתיכה אפילו הכי קטנה מנשמה אוהבת זו החתיכה
שנותנת הכי הרבה כח ולכן היא הכי יקרה שיש.