מכיל תכנים קשים.
בבית הוריו ישב אמיר מול המחשב וניסה לכתוב כשהוא מביט בפחית
בירה "הייניקן". מסך לבן מול פניו. וסמן מהבהב שרק מחכה שהוא
ירביץ מילים. על מה יכתוב? הוא שתה לגימה מהבירה והדליק
סיגריה. תרביץ משהו. זה רק טיוטה. אף-אחד לא יקרא עד שאתה
תחליט, הוא חשב, אבל מה?
זוועה. קדימה.
זה תפס אותה בריצתה והטיח אותה בקרקע. מצחה נחבט באספלט והיא
שמעה נקישה בראשה, ואז כאב ראש חריף בבסיס המוח. זה הפך אותה
ועקר בשבריר שנייה את עינה השמאלית. "תביטי!" זה צרח, והציג את
עינה העקורה מול העין הבריאה. "תביטי. זה לא רואים כל יום."
זה לחש: "בואי אלמד אותך משהו על חשיכה. כך תדעי למה אסור לי
לחזור." היא לא הספיקה לנשום שתי נשימות, והוא כבר קילף את
ראשה ושלף בשלמותו את מוחה, מנתק אותו לגמרי מכל חלק בגופה.
ועכשיו, היא חשבה, כבר אין זה, כי עוד רגע היא תמות. ובהיותה
מוח בלי גוף, היא הייתה עיוורת, והיא הייתה חירשת, והיא לא חשה
סביבה שום-דבר מוצק או נוזלי, לא רוח, לא קור, ולא חום. ועל
לשונה שנעלמה לא היה שום טעם. ובאין אף שלה לא היה ריח. והיא
חשבה: לילה טוב. ואז זה מחץ את מוחה העירום באיטיות מטרפת בין
ידיו. לפני שהיא מתה היא הייתה האישה המטורפת ביותר בעולם.
זה סיפור הזוועה הקצר ביותר בעולם, חשב אמיר. שום רעיון לא היה
לו כיצד לפתח אותו. הוא כיבה את הסיגריה, לגם בירה, הדליק לו
סיגריה חדשה, וחשב: אהבה.
עדן תפס את אביבית בריצתה וחיבק אותה מאחור כשהיא פורצת בצחוק
משוחרר. "אוי, אלוהים." הוא לחש. "כל-כך טוב לי כשאת
בזרועותיי, אני ממש שומע את נפשי שרה." היא הסתובבה בין ידיו
ואמרה: "אני מרגישה מוגנת בין זרועותיך, כאילו פתאום הכול
פשוט... מושלם." הוא הביט אל תוך עיניה שהיו בצבע ים מושלם וחש
סחרחורת. "רק לנשק את שפתיך," לחש. "רק זה, וטעם רוקך יהיה על
לשוני כטעם נקטר האלים."
"אני שלך." היא לחשה. "נשק אותי כבר..." וכששפתיהם נפגשו החליק
הירח בדיוק בין השמש לכדור-הארץ, והפך את השמש לטבעת נישואין
בוערת עשויה זהב.
ואז מה? חשב אמיר ולגם מהבירה. איך בונים סיפור? ננסה סקס.
הוא הביט מאחור על גופה העירום והחטוב להפליא, וחפן את שדיה
בידיו בלי לראות אותן. "כל-כך כיף להרגיש את הפטמות הזקורות
שלך." הוא לחש מאחוריה. "אני כל-כך רטובה." היא אמרה בקול
מרוסק, ובלי שהרגישה הניעה את אגנה באיטיות מטרפת. רק לא
להתנפל על השיפוד שלו, חשבה לעצמה. כי אם זה יקרה אני אגמור
בתוך שנייה. הוא הסתכל על הישבן המוצק והחלק שלה, ותנועתה
האיטית, כמו גלי ים עצלים, טרפה את דעתו. הוא החליק את ידיו על
צידי גופה, והצמיד את זקפתו שהצביעה השמימה אל בין פלחי ישבנה.
והיא חשה אותו שם. והיא רצתה אותו כל-כך. היא הניעה בלי לחשוב
את חריץ ישבנה על השיפוד שלו. מחככת בין פלחי ישבנה את הדבר
הנפלא הזה לאורכו. לא עכשיו, חשבה. לא עכשיו. והוא כבר לא היה
יכול לשלוט בעצמו, ורכן, ונישק את ישבנה, והיא הביטה לשמיים,
רואה הילות מלאכים בלי מלאכים תחתיהם. הוא שכב על גבו, מביט
היישר לבין רגליה, והיא כרעה לאט מעל לשפתיו, והגישה את שפתי
הפות שלה ללשונו. העונג שלה היה שמימי כשהוא טעם את מיציה. ועל
שפתיו היא חשה שהיא נפרמת שורה אחר שורה. "אל תגמרי." הוא לחש
בקול מרוסק, ולשונו הפרידה בין שפתי הפות. "אל תגמרי." התחנן,
ולשונו טבעה בתוכה. "לא אגמור." היא אמרה בקול כבד. אך אחרי
רגע הבטחתה לא הייתה שווה דבר.
אמיר הסתכל בזה, גירד את ראשו, עשה save, והחליט להשתכר. |