היה זה יום קייצי חשוך, כל הציפורים נבחו, הים הטיח ברקים
באדמה וכולם היו בשגרת יומם המוזרה. הכל היה צפוי ביום שכזה,
הכל פרט למה שקרה. ברגע שאדון רבאב סאדאת נכנס אל תוך מעמקי
הפאב הפינתי והתבונן על רחבתו הענקית שגודלה כ - 2 מטרים
רבועים, נזכר אותו ג'נטלמן אנגלי במה, שעשה שעתיים מאוחר יותר.
ההזכרות הדהימה את האדון, משום שלא העלה על דעתו שיוכל לשכוח
דבר פעוט ובעל חשיבות מעטה שכזו. מתוך השתאות עצומה פתח האדון
בסיפור בדיחות קרש ליושבי הפאב בו הוא לא היה.
הדבר האחרון לו ציפתה גברת מועמר פלוס, כאשר הגיעה לביקור בלוב
היה למצוא שם את אהובה, מכרינו, אדון רבאב. למירב תדהמתה גילתה
אותו עומד בפינת הפאב ומפזר בדיחות לכל עבר. המחשבה, שעברה
בראשה תוך כדי בעיטות חזקות בעצמות הגולגולת, הייתה האם לגשת
אל אותו אדם זר ולפתוח עמו בזמרה, או לעמוד בצד על הראש?
ההחלטה נפלה! המעשה היה חייב להיעשות, קץ לשנים הרבות של סבל
בבריחה מאותו האיש. בתעוזה רבה, שלא הייתה לה מעולם, עשתה
הגברת מועמר צעד אחד קדימה, ואפופת התרגשות ניגשה לעמידת הראש
האולימפית היפה ביותר שנראתה אף פעם. המקצוענות בה בוצע אותו
אקט של סיפור הבדיחות הדהים את כל האנשים, שלא שמעו אותן, עד
כדי כך, שאפילו רוברט הולמס, שהיה באותו זמן בצידה הנוכחי של
העיר, שמע את נביחותיהן היפות של הציפורים שעל העציץ. בזמן
ההתרחשות עמד לו מנגד צופה אחד עיוור וחירש ותהה על הקשר שבין
שלוש הדמויות, ולאחר שדיבר פנים מול אחוריים עם כל אחת מהן,
גדל בלבולו עוד פחות. מובן, שהמקרה בפאב לא נמשך זמן מועט, כל
הסצינה המוזרה בפאב הקטן לקחה רק כשתי שניות לצופה החיצוני.
משיצאו כל האנשים מן הפאב לאחר שלא שהו שם זמן מה, נתגלה
לפניהם מחזה מרטיט עצמות ומרנין אצבעות - העץ העתיק שהיה נטוע
בכיכר העיר, זה שעמד שם מזה 0.150 שנה, נפל. כל האנשים עמדו
נדהמים לראות עץ כל כך נמוך, כשהוא שרוע בחוסר אונים על האדמה.
איש איש רצו לזרועות הקרוב אליהם כדי לחלוק את התחושות הקשות.
אולם, כאשר פתחה מועמר את עיניה ראתה, שהיא עומדת ליד לא אחר
מאשר זר שלא פגשה מעולם. רבאב, שלא היה מודע כל כך למה, שזה
עתה ארע לידו, נזכר שמועד השעתיים לדבר החשוב שנזכר שעשה קרב
ובא. מיד קרא למונית, ומשזו צפצפה לו בחר ללכת ברגל למקום שהיה
מרוחק יותר מ 20 מטר ממיקומו הנוכחי. ההליכה הקצרה ארכה זמן
ארוך בלבד, ורק אחרי כדקה הגיע רבאב ליעדו המסתורי בראשית סופה
של העיר, שם חיכה לו רוברט הולמס שגם הוא נזכר רק עתה במה,
שקרה לו מספר דקות מאוחר יותר. שני האדונים נפגשו במסעדה,
התיישבו יחדיו והחלו לצווח כפילים. השיחה המעניינת שנוהלה בין
השניים בקריאות ססגוניות הובילה כל אחד מהם אל האמת הפנימית
העמוקה שטמונה בהם. רוברט גילה לרבאב את אהבתה של מועמר כלפיו,
בעוד שרבאב גילה לרוברט, שכבר שנים רבות הוא חושק בו ורוצה
לפתוח אתו עסק משותף. הגילויים הובילו לשינוי ממשי בחיי רוברט
ורבאב ואקורד זמרתם נסק אל על ללא הכר. רבאב החליט לוותר על
העסק למען אהבתו כלפי מועמר, נסע חזרה אל הפאב והציע לה
להתנסות בקפיצת בנג'י. רוברט הסכים להצעה העסקית של רבאב וכיום
הם מנהלים יחדיו עסק מצליח מאוד העוסק בקבורה, אשר מיקומו
בדרום מזרח פרברי מדינת הוותיקן. הלקוח הראשון שלהם היה איש
עיוור וחירש אשר הביא לקבורה אישה בשם מועמר פלוס אשר התאבדה
בתלייה מחבל בנג'י. בזמנם החופשי עוסקים רוברט ורבאב בחלטורות,
שתוכנן שירה וסיפור בדיחות בפאבים ובמסעדות.
על קברה של מועמר נחרט, בלייזר חדשני המופעל על ידי מקלות,
הסיפור שלא קרה - מספר 000002.


DP