אין לי כלום בפנים,
שום רגש,
היום עננים, ללא שמש,
לא קר ולא חם, האם בתוכי עדיין יש דם?
האם עדיין יכאב לי?
עבר כל כך הרבה זמן מאז שחשבתי,
עבר כל כך הרבה זמן מאז שעשיתי.
ואין דמעות,
ואין רגשות,
ועם זה אני לא יכולה לחיות.
ועל "זה" אני חושבת,
ופתאום אני חותכת,
ויש הרגשה,
צריבה שורפת, הדם יורד,
הוא לא כמוני, פוחד.
היד חמה,
אדומה,
כאילו בוכה,
ואני מרגישה,
תחושת הקלה,
אבל הנה היא עברה,
אבל אותם אני רואה.
עדיין אין כלום בתוכי,
אבל כן,
ראיתי,
יש משהו בי.