|
אני חיה בעבר
בוכה עליו פנינים.
בתוך קלטות ישנות
אני מחפשת סודות
שאף פעם לא נפתרים.
הזמן שנעצר בתוך שעון החול
ממשיך להפליג מחוץ לו.
נשאר רק כזכרון.
כואב לי עכשיו להמשיך הלאה
ולדעת שאתה לא יכול.
כואב לי שזה לא באמת,
כואב לי להשתמש בציור עם מכחול
נמאס לי למשוך הכל. |
|
|
אני טוען שהמשפט
הזה הוא פרדוקס,
אבל למעשה הוא
לא.
פרדוקס, לא?
זוזו לסטרי,
פילולוג בטלן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.