ניסיתי, אבל אף אחד לא מבין,
מי ישאיל לי חלומו?
יתן לי לפרוש כנפיים
בתוך צינוק אני מוחזקת,
אסירה
באזיקים
החלומות היו ונשכחו כאינם,
עיניי ריקות,
חלולות.
רק תנו לי להיות, אך לא להיות,
שקופה,
חלולה,
עלה נידף ברוח.
מסדרון ארוך
ללא סוף
אני הולכת
והולכת,
עד רגליי נחלשו.
צועקת לשמיים
אך אינם שומעים אותי,
צועקת למרחקים
צעקה חלולה
של חיה כלואה.
וכנפיי נפרשו,
עיניי מסתכלות בפעם האחרונה,
טומעת את טעם החיים באורכיי,
ונפרדת.
כבולה כבר לא יהיה,
עכשיו שקופה אינני צריכה להיות,
אני כבר אינני,
חלומותי נגוזו אל מול עיניי כי אינם
ולא היו.
תקוותי התגשמה.
אז למה אתם בוכים? |