בעשרים וחמישה במרץ, נולד לו לב קטן,
שברירי היה, ורוד וחייכן.

בעשרים וחמישה במרץ, שנה אחרי, גדל במעט הלב אך נותר עוד קטן.
במהלך השנה שחלפה, הבין הלב דברים מספר, אך נותר תמים ויפה,
דמותו הייתה פאר למראה.

שנה לאחר מכן, אכן, בעשרים וחמישה במרץ, היה הלב כבר בן
שנתיים,
הוא היה גדול יותר, אמיץ יותר ופעם חזק שבעתיים.

שנה אחרי, באותו היום בדיוק, היה הלב לבן שלוש,
כה התלהבו מסומק לחייו, ואין איש שלא חייך שראה את פניו.

בגיל ארבע החל הלב ללמוד בגן, מעט מבולבל היה כשנחת בדלת המקום
החדש,
אך עד מהרה היה ללב הכי אהוב, ומקסים מכולם.

כשגילו 15, החל הלב את ביה"ס התיכון, היה הוא שליו, ורגוע עם
פתרון לרוב
היה הוא תמיר אצילי ונאה, ולא נותר דבר חוץ מלקנא

במניין שמונה-עשרה שנים התגייס הלב לשורות מגנים, עבר אף קורס
קצינים, וחינך חיילים אחרים, הכל אהבו את הלב, מפקדים ופקודים,
חיוך שלא נס לחו, הילך בהם כשפים.

שנתיים וחצי עברו מאז, והנה הלב חופשי מכל עכבות, אזרח מהלך
וגאה הוא, שמחפש את אפשרותו למצות, והחליט שדרומה הוא היעד בו
לנחות, לקח הוא את דבריו המעטים והמריא לו, לחיים חדשים.

זמן קצר אחרי, פגשתי את הלב בחור נידח,
גם אני נפעמתי מחיוכו המרהיב ומריחו הממכר,
התאהבתי במקום עד ללא היכר, הלב נאות להצעותיי ופעם בחוזקה,
והיינו מאוהבים עד כלות הנשמה.

מעט לאחר העשרים וחמישה במרץ, שמונה ירחים לאחר מכן, נפרדנו
לדרכנו אני והלב,
כל אחד בעולמו הוא, כעת אין כל זכר לו, ללב האוהב,
אבל בכל עשרים וחמישה במרץ מאז ובעתיד, אזכור את הלב עם החיוך
המתמיד,
לא אשכח את ורדרדות פניו, ואת ריחו המתוק,
לא אוכל לשכוח את הלב שלא אזכה עוד לראות.



מוקדש לכל אלו החוגגים את יום הולדתם בעשרים וחמישה במרץ, ולב
אחד קטן במיוחד, שאם תקרא את שורות אלו תדע בדיוק מי היא...

                                                           
             זיו לבני