התחיל כל כך מוקדם.
נגמר כל כך מהר.
התחיל ופתאום נעלם,
נגמר וזהו כבר לא מרגיש חסר.

כולם רצים ממקום למקום,
בלי שום מטרה בלי שום חזון.
אין שום הבנה, אין חלום.
לא עוצרים לחשוב אין לאף אחד רצון,
לצאת לשניה מהבועה,
לראות אם מישהו מסביב צריך עזרה.

זהו נגמר ממשיכים הלאה.
לא עוצרים בדרך למעלה.
מטפסים על סולם שיורד למטה,
למטה לעברו של האבדון,
חוסר התקווה, נעלם החזון.

כאשר כל אחד מסתגר בביתו,
כאשר לאף אחד אין המעוף,
כאשר איש לא דואג לחברו,
זהו תחילתו של הסוף.