הוא לא פה, הוא לא יודע מה עובר עלי. הוא לא יודע שחזרתי. הוא
לא יודע עלי כלום, בעצם. כלום חוץ מהשם שלי.
הוא לא יודע מה אני מרגישה כלפיו, שאני לא מרגישה סתם. הוא לא
יודע בכלל שאני מרגישה כלפיו.
הוא אולי חושב עלי לפעמים, כמו שהוא חושב על כל מי ששם, אבל
אני בטוחה שהוא לא חושב עלי אחרת.
הוא לא יכול לראות אותי, הוא לא יכול לשמוע אותי. הוא רחוק,
רחוק מדי!
הוא לא בארץ או בסביבה. הוא נסע, טס לו לאירופה. אז הוא לא
יודע שחזרתי ושאני שוב שם. כבר יותר מארבעה חודשים שהוא לא ראה
אותי, ואני מתייסרת לי כאן.
אני לא יודעת מה לעשות, ואם אני בכלל צריכה לחשוב עליו. אני לא
יודעת אם אני בכלל אוהבת אותו, או שהוא סתם עוד אחד.
פעם היתי רואה אותו פעם בשבוע, לפחות, אז זה היה יותר קל. ואז
זה פשוט הפסיק, והוא טס לזמן- מה... ואני נשארתי כאן.
כן, זאת אהבה, אני בטוחה. אהבה כואבת במיוחד. אהבה אסורה. |