הם עמדו באמצע עיקול רחב ברחוב התפוז. אבני הרצפה המקומיות היו
נקיות מדם. מאחוריהם היה בניין נטוש מט ליפול. לפניהם הייתה
חומה איתנה כעשרים פגיון גבהה. אבניה היו מלוכדות כמו קברים
בבית עלמין צפוף, שבו כל דייר נוגע בשכנו. בתוך החומה הופיעו
שלוש מדרגות שהובילו לדלת עץ מחוזקת, אשר מעליה נתלה שלט - 'גן
התפוז'. מורגן נעצר ופנה אל אורין וקסנדרה, זהו-זה. זה המקום.

פונדק מזמין פנים זה לא היה, אבל הוא היה מסודר ונקי ממש כמו
שהבטיח ג'ורג' המוזג. איש האלוהים נכנס ראשון. הוא לא הופתע
לגלות חלל קטן יחסית, שבו ישבו שני אורחים, אשר שורתו על ידי
ארבעה אנשים: בעלת המקום, המלצרית, המוזגת ומנהל החשבונות
הזקן.
בעלת המקום הייתה נערה בת כחמישים אביבים. עטופה הייתה בשמלת
קיץ אוורירית וצעיף. שמה היה קלרה או מרתה, אינני זוכר, והיא
קיבלה נשיקה ידידותית על הלחי מהלקוח האדמוני מורגן: ג'ורג'
דורש לשלומך. הוא הזמין אותנו לכאן. הוא מוסר לך נשיקות.
נהדר! היא הסמיקה, היכנסו בבקשה, אנא שבו.
קסנדרה בחרה שולחן מעוגל ונמוך במיוחד. אורין הסיר את גרזנו
העצום והתיישב לידה. מורגן התיישב מולם וסגר משולש שווה צלעות.

מצוין, פלטה המלצרית מן הבר. היא תופפה בקלילות של בני נוער
שובבים על רצפת העץ, דילגה בין ארבעה כסאות ושני שולחנות,
והתייצבה בשפיפה כאשר ידה החמה מונחת על כתפו של מורגן, ערב
טוב לכולם. אני קליאו. תרצו להזמין?
הלוחם הזקן התבונן בה בשוויון נפש. קסנדרה הציצה לרגע בפניה
החתוליות של המלצרית והתייעצה בעיניו החכמות של מורגן. מורגן
היה עסוק בלהריח את עורה הרך של קליאו, ולכן הלוחמת יעצה לה
בתקיפות לחזור בעוד כמה דקות.
המוזגת הייתה אישה נמוכה, שגילה היה תערובת גיליהן של מרתה ושל
ביתה קליאו. היא נשאה את חזה במגש משקאות מדושן. ידיה השמנמנות
היו עסוקות בחיתוך ירקות, הכנת מנות לאורחים או מהילת מים
ובירה.
מנהל החשבונות הזקן ישב על יד שולחן מרובע בפינת החדר ליד האח
הכבוי. שמו היה סוד בינתיים.
לאחר החלטה משותפת השלושה הזמינו מרק ירקות. קסנדרה ביקשה גם
כוס יין אדום מתוק.
רגעים ספורים לאחר מכן הגיעה ההזמנה. קסנדרה השיקה את כוס
הזכוכית לשפתיה הענוגות, וטבעת הליגה שעל אצבעה הקישה בקולניות
כמו פעמון קטן. היא כמעט הפילה את הכוס, כאשר נזכרה במשהו: אוי
לא! הטבעות! שכחתי לגמרי, אני חייבת לזוז! קבעתי עם פייר.
ירכיה החלקות התכווצו והרימו את גופה למצב עמידה גאה. היא כמעט
קפצה מן הפונדק כמו ארנבת נלהבת, אבל אז היא נזכרה ועצרה כשידה
על הדלת: אתם באים?
לאן קסנדרה? אורין חקר.
מורגן הרים גבה.
לשוק החופשי, הטבעות שלכם מחכות שם אצל פייר. לא סיפרתי לכם?
חכי ילדה. סוחר לא בורח. שבי, מרק, נלך.
הלוחמת התפשרה: בסדר, בואו נשב.

הרביעי נכנס לפונדק כמו רוח רפאים.
הוא הזמין כוס מיץ עכבישים ואורז אפוי עם פטריות תרעלה. שלושת
האחרים התבוננו בו בחשדנות מאופקת, והמשיכו להיזון מהמרק.
רגעים ספורים לאחר מכן, הם עזבו את המקום ורצו לשוק.
הלורד גונדרק תורטורה רחרח את המלצרית ותהה אם יוכל לעניין
אותה בערב משותף. רק שלושתנו, סליחה, אני מתכוון רק שנינו.
אוכל לספר לך סיפורים על ארץ גרניה הרחוקה. הייתי היועץ
המלכותי לענייני דת והלכה. אמנם יש כמה סיפורים שלא הייתי מעז
לספר לנערה צעירה כמוך, אבל מי יודע?
אני לא חושבת . . .
החלטה נבונה, ילדה. המיץ שלכן מצוין, אגף.
תודה. קוראים לי קליאו.
נעים מאוט. אני הלורט גונטרק תורטורה. תקראי לי תור.
קליאו גיחכה בנעימות והתחפפה מהאזור. היא בוודאי רצה לספר
לאמה.
אדוני!
הוא קרא לי! הכהן החצוף קרא לי! במה אוכל לעזור לך?
אני מחפש חדר.
אתה מוזמן ללון באחד הביתנים שלנו. אני בטוח שתמצא את הביתן
שלך נעים ונוח מאוד.
הלורד זקף את ראשו וגילה שאין אף ביתן בכל אזור הפונדק. מצפון
היו מדרגות לולייניות למעלה, אבל לא היה מקום בקומה העליונה
הקטנה לביתנים.
הביתנים נמצאים בחצר מאחור, קמתי והודעתי לקלרה שאני מוכרח
לזוז. אחזור יותר מאוחר הערב.
גונדרק הנהן בראשו. מאוחר יותר באותו ערב הלורד הרשע יתכנן איך
הוא ירצח את הגמד הזקן במיטתו.

היי, פייר! הלוחמת התלהבה. הדוכן שלו היה בין הבודדים בשוק
החופשי שנשארו פתוחים עד שעה מאוחרת כל-כך. היא דילגה בזריזות
ונשקה לו על הלחי.
הלו קסנדרה! טוב לראות אותך סוף-סוף.
יש לך את הטבעות?
הבטחתי לך לא?
קסנדרה רכנה קדימה ונשקה לו בנדיבות על פיו. לאחר מכן היא בחנה
את שתי הטבעות הנוספות והניחה על דוכנו שקיק זהב. פייר לא טרח
לספור. הוא היה מסונוור מהעושר הפתאומי ומהופנט מתנועת הלשון
של קסנדרה.
אורין, מורגן, הנה הטבעות שלכם. בואו תכירו את פייר.
שלושת הגברים החליפו לחיצות ידיים קרירות. נעים מאוד. שלושתם
שמו לב שידו הימנית של המוכר הייתה חבושה עקב פגע טרי.
מה קרה לך ביד, פייר? שאלה קסנדרה.
או, זה שום דבר. באמת.
פייר, איך השגת את הטבעות האלה? היא שאלה.
לא משנה.
ספר לי בסוד, היא לחשה.
המוכר גילה לה סוד בדומה לסוד שהיא עצמה גילתה לו יום קודם
לכן. היא חייכה ונסוגה לאחור.
פייר סגר את מרכולתו ויצא לחופשה ארוכה.

שלושת החברים חזרו לפונדק 'גן התפוז', שהיה במרחק לא מבוטל.
מורגן הוביל אותם בחזרה לאותו רחוב מעוקל, שהיה עדיין יבש מדם.

הם נכנסו רגעים ספורים אחרי שאני עצמי הגעתי.
ערב טוב, מורגן בירך אותי.
ערב טוב לכם. אתם רוצים ביתן?
שלושת החברים התייעצו בשתיקה, וקסנדרה אמרה שהם רוצים: שניים,
שני ביתנים, אם אפשר.
כמובן. חדר מספר 7 וחדר מספר 10.  הם נמצאים בחצר האחורית.
היציאה מכאן - הצבעתי על דלת עץ רעועה שנחבאה בצללי הקיר
המערבי.
השלושה התיישבו על תה ועוגה לפני הלילה. הם כמובן לא ידעו
שבחדר מספר 9 לן הלורד גונדרק תור.
שיחתם הייתה מקצועית גרידא. לא דרקונים ולא סקס. רק עבודה.
קסנדרה, פתח הכהן, למה לעזאזל אנחנו צריכים את הטבעות האלה?
מה זאת אומרת? כדי להיכנס לארמון הצפוני כמובן.
נכון - שתי נקודות קסנדרה. איך ניכנס לכנס המכשפים השנתי ללא
הטבעות? בלתי אפשרי.
ניסית להוריד את הטבעת?
כן, אבל לא הצלחתי אפילו עם שמן.
שמן לא עוזר, העיר הגמד הזקן.
אולי. תגידו, ראיתם את הדפוק הזה? ההוא עם המפטא?
זה שהיה כאן קודם? וידא מורגן.
כן. זה הוא היה, נכון אורין?
הגמד הנהן בראשו.
איך הוא הגיע לכאן?
הוא כנראה צריך לשירותים, מורגן התלוצץ, והצליח להצחיק את
קסנדרה ואת עצמו בקושי.
עוקב. קבע הלוחם הזקן.
מה הוא רוצה? שאלה קסנדרה.
עוקב אותנו. הגמד הסביר, הוא עוקב אורין.
אולי באמת?
מורגן שאל אותי אם יש לקוחות נוספים שלנים בפונדק הלילה.
כמובן, יש כאן כמה אנשים. אין לכם מה לדאוג - אתם לא לבד.
הבחור הזה שהגיע לכאן מוקדם יותר הערב, שחור כזה עם מבטא משונה
- הוא פה?
הלורד גונדרק תור?
כן! זה השם. איזה שם מתאים! הוא שכר ביתן ללילה?
כן. ביתן מספר 9 אם אינני טועה. (אני כמובן אף-פעם לא טועה,
אבל זה נחמד להשתעשע ברעיון. חוץ מזה, זה יוצר אשליה שיש הרבה
ביתנים תפוסים.)
אורין עייף, הצהיר הלוחם הזקן. הוא לקח את עצמו ואת המפתח לחדר
מספר 7 והלך לישון, לילה טוב ילדה.
קסנדרה נשקה לו 'לילה טוב' על הלחי השעירה שלו. מורגן בירך
אותו.
קסנדרה, אני מצטער שנבחתי עליך קודם, בצהרים. זה פשוט האקלים
הלח הזה - קשה לי להתרגל.
זה בסדר. סולחת.
בת כמה את, אם אפשר לשאול?
היא עצמה את עיניה וחשבה: עשרים ושש.
יש משהו שמאוד מסקרן אותי בקשר אליך. אפשר לשאול אותך שאלה
אישית?
למה לא?
איך זה שהגעת לעצמה כזו בגיל כזה צעיר? הכהן משך בזקנו כדי
להגביר את האירוניה שבשאלתו.
כשרון טבעי? אני לא יודעת, באמת שלא. למעשה אני כבר עשר שנים
במקצוע.
באמת? מגיל שש-עשרה?
זה סיפור ארוך, מורגן. אני אספר אולי לך פעם אחרת. מה אתך? בן
כמה אתה, שלושים ו---?
אני בן שלושים ושלושה אביבים, אבל בוודאי לי אין סיפור חיים
מרתק כמו שלך.
למה לא? בוא נשמע, הלוחמת הציעה. היא שלפה את הפגיון מעל ירכה
הימנית והחלה לחתוך את העוגה לפרוסות דקות. אם אני נרדמת באמצע
אל תיעלב - אני קצת עייפה. היא הגישה לכהן פרוסת עוגה ולקחה
אחת לעצמה. עוגה לא רעה. היא שמה את ראשה המאזין מעל השולחן
בתמיכה של שתי ידיה, כמו אוהל אינדיאני קטן עם צמות, שבראשו
נעה לסת עם עוגת תפוזים.
אולי אני אספר לך קצת על התקופה שגרתי בלדלו, על המשפחה שלי.
טוב, למה לא?
אנחנו שלושה אחים במשפחה - אני האמצעי. אבי קלר חינך את אחי
הגדול כל חייו והכין אותו כדי לרשת את מקומו כראש האחוזה.
למעשה הוא חלם להיות איש-דת - אחי הגדול, אבל רצה הגורל
ובהגיעו לגיל 17 פרצה מלחמה בעיר, והוא גויס לצבא. אני מגיל
צעיר הייתי מיועד להיות איש-צבא, למרות שלמעשה רציתי להיות
בעל-הבית אז כמובן קפצתי על ההזדמנות.
אחי הקטן נועד להיות כהן, אבל החלום שלו היה להיות מצביא גדול.
אבי שלח אותו בגיל 12 למקדש השלום והצדק - אותו מקדש שבו הוא
עצמו נהג להתפלל. יום אחד הגיע ראש המסדר בכבודו ובעצמו אלינו
הביתה ואמר לאבי בטון עצבני שהילד שטן ושאינו מתאים לכהונה.
אבי, איש מאמין, לא רצה לאכזב את הכהן הגדול. הוא נתן לו אותי
בתמורה לבנו הסורר. כך יצא שאני הייתי לאיש-דת ואילו אחי הקטן
ירש את האחוזה.
מרתק.
את עייפה? רוצה לפרוש?
אה-הא.
נתתי למורגן את המפתח המתאים בברכת לילה טוב.
מורגן וקסנדרה יצאו לחצר האחורית. היה שם גן נחמד עם כמה עצי
תפוז מכוסי-עובש. את החצר תחמה גדר יערה ירוקה. היו שם כמעט
עשרים ביתנים. השניים חלפו ליד שולחן אבן עגול עם ספסלים ופנו
לחדר מספר 10.
מורגן פתח את הדלת ובדק את המקום. זה היה קרוואן קטן עשוי עץ
צבוע בשרף ברושים ריחני. בפנים היה חלל כניסה מינימלי, דלת אחת
שהובילה לחדר שינה כפול ודלת שנייה שהובילה לחדר קטן נוסף.
בכניסה היה שולחן עץ גבוה עם שני כסאות. הייתה שם גם מעין
כורסת נצרים רחבה, שנראתה כמו שיח יבש בשלכת.
מורגן הביט בקסנדרה. לבסוף היא נשברה וחייכה: אני אישן בחדר
ההוא - הקטן.
מה פתאום?! אני לא מסוגל לישון במיטה כזו גדולה לבד. שנים שאני
ישן תחת כיפת השמיים. זה יהיה בזבוז של מיטה טובה.
קסנדרה צחקקה. אני מבינה. אם כך - מה אתה מציע?
אני מציע שנתפשר - נישן שנינו במיטה הגדולה.
מה?! לא הגזמת קצת?
כן. אז מה את אומרת?
בשום פנים ואופן לא. זו חוצפה מצדך אפילו להציע דבר כזה. אנחנו
בקושי מכירים. חוץ מזה - אני יכולה להשתגע ולחסל אותך באמצע
הלילה.
מורגן ליטף את הצלב הקדוש שלו ומלמל תפילה נגד-עין-הרע.
אם-ככה, תבחרי איפה את רוצה לישון - ואני אישן בחדר השני. לי
זה ממש לא משנה. אני יכול גם לישון בחוץ. רק תבחרי מהר, כי אני
מאוד עייף.
בסדר. רק תגיד לי משהו אחד מורגן ---
כמובן.
לא משנה. . . אני---
מורגן הניח את תרמילו בחדר המרכזי, על כורסת הנצרים. הוא פשפש
בפנים ושלף שקיק עור קטן.
מה יש לך שם?
אבקת יהלומים. זה טוב נגד עין הרע. לא יזיק לנו הלילה - במיוחד
עם הטיפוס השלילי הזה שישן כאן ליד. אני אשים את זה בפתח הדלת
ובחלונות, גם אצל אורין, כך שאף יצור רשע לא יוכל להיכנס בלי
שנשמע אותו צועק. אני לא יודע מה אתך, אבל אני מתעורר די בקלות
מרעשים וכאלה.
אתה חושב על הכל, איש האלוהים?
אני אעשה הכל כדי שתוכלי לישון טוב בלילה. ככה לא תעשי לי
בעיות מחר.
תעשה הכל?

מורגן, קסנדרה ואורין ישבו על ספסלי האבן במרכז חצר 'גן
התפוז'. הם דנו בענייני היום: ארוחת בוקר, ביקור בארמון
הצפוני, הטבעות, הלורד גונדרק תור. ביניהם היה גוש אבן לבן
מכוסה עובש צהבהב ועמוס בצלחות מלאות ירקות, ביצים מטוגנות
ולחם יבש. מדי פעם אחד מאלה מצא את עצמו בתוך פה רעב מלא
שיניים גורסות.
ביקור בארמון הצפוני נקבע פה אחד לצהריי היום.
הטבעות הוכרזו כבלתי-קסומות על ידי איש-האלוהים-בעל-כורחו
מורגן בן-קלר. השלושה גילו שאי-אפשר להסיר את הטבעות מסיבה
טכנית כלשהי, אשר קשורה למבנה הפנימי שלהן.
אז מה? זו טבעת יפה, אין סיבה להוריד אותה, העירה הלוחמת
ביובש.
עכשיו היא יפה, אבל אם נרצה להסיר אותה בעוד כמה אביבים? החזיר
קולו העבה של מורגן ללא מענה.
אורין השלים עם הנושא כבר אמש. פיו עסק במעשים במקום בדיבורים.
הוא היה מלא בסלט ירקות שהוא הכין בזריזות מפתיעה בעזרת הפגיון
הדק של קסנדרה.
נושא השיחה התחלף לפתע, כאשר נוכחותו האפלה של תורטורה חלפה
בחצר. הוא היה שחור מתמיד, ופרצופו שהתעורר זה עתה היה שטוף
במים קרים, ששיוו לו מראה שרוף ומעוות. הוא הביא אתו את שני
ידידיו היקרים, פית המטה ותיק ההפתעות שלו. גוט מורגן - בוקר
טוף, הוא אמר.
קסנדרה החזירה לו בוקר טוף, בחיקוי מגוחך. ישנת טוף בלילה
אדוני?
יה, יה, דנקה. עיניו החודרות של הלורד הביטו בגמד כמו על צבי
זקן, שהצליח לחזור לשמורת ה'אסור לצוד כאן' בתחבולה ערמומית.
לאחר מכן הן ליטפו את לחייה של הלוחמת הצעירה שבהקו כמו זוג
תפוחים אדמדמים. מיד אחר כך הן חלפו על פני הטיגריס אדום-השער
המכונה מורגן.
אני הלורט גונטרק תור, תייר מארץ גרניה הרחוקה. באתי לכאן . .
. באתי כדי . . . לחקור את הארץ. אתם לוחמים יה?
קסנדרה המתיקה חיוך מאופק והנהנה. מורגן הבליט את חזהו והצהיר
שהוא אינו איש מלחמה אלא איש דת.
ומי אתה, הותיק ביותר? המנהיג, יה?
אורין.
אורין. הלורד הרשע עיוות מעט את השם בלשונו המשולשת, וניסה
להישמע מופתע, שם יפה אורין. אתה כמופן לוחם ותיק. מצביא יה?
לשעבר. אתה?
אני פיין, שיניו הבריקו מבעד לחיוך מקסים ומרושע.
מה פיין רוצה?
לחקור עיר חטשה, לטייל, ליהנות מנוף, אפירה.
למה שלא תלך לטייל בחוץ? מורגן הציע באדיבות מלווה בתנועת יד
מזמינה לכיוון הרחוב.
כמופן. הלורד קד בנימוס, פנה ללכת. לא קלטתי את שם שלך, כהן.
מוזר. חשבתי שכן. אני מורגן, מורגן בן-קלר.
גוט, גוט. מורגן, הפיין רמז ללוחמת בגבותיו.
קסנדרה, היא ירקה ביובש.
אני רואה שגם אתם שייכים לליגת המכשפים, יה?
קסנדרה ניצלה את ההזדמנות להתבונן בידו של הלורד הרשע וגילתה
למרבה הפלא שגם הוא עונד את טבעת הזהב של הליגה.
הלורד הרשע צחק ונכנס לפונדק בצעדים זריזים.
קצת דפוק זה, לא? העיר מורגן.
יה, עוף מוזר. קסנדרה חייכה.
לאחר שארוחת הבוקר מיצתה את עצמה, וכל הנושאים נידונו באופן
תמציתי וקולע, פניתי אליהם והזמנתי אותם לצאת לסיבוב קצר בשוק,
שכן אנחנו מתכוונים להתחיל את הניקיון השבועי בקרוב. זו הייתה
אמת חלקית בלבד, אבל אילו הייתי מגלה להם את מי הולכים לנקות,
הם היו בוודאי נשארים בפונדק.

קפר ואנשיו המתינו בעמדותיהם.
עשרה לוחמים היו מאחוריו - שלושה מתוכם קשתים. עשרה נוספים היו
בצד השני של הרחוב עם בלייני, הסגן שלו. שני צלפים עם רובי קשת
הוצבו ביחד עם איש הקשר בחלון בבניין נטוש מול הכניסה לגן
התפוז. שארית הכוח, שמונה שוטרים נוספים, נחלקו לשתי קבוצות
וחסמו את הרחוב משני צדדיו. הם דאגו שאיש לא יכנס בטעות למארב.
שוטר נוסף - במסווה של שיכור - הזמין בירה חמה מהמוזגת על הבר
בגן התפוז. כל תפקידו במבצע היה לנעול את הדלת אחרי שהחשודים
יוצאים.
קפר חייך חיוך מנצח. הוא כבר תכנן את ארוחת הניצחון שבתחילתה
או בסיומה (הוא עוד לא החליט מה עדיף) הוא יבשר לחבריו על
קידומו המזורז עקב ההצלחה במארב היום בבוקר: אמנם זה לא היה
קשה חברים ויחסיי הכוחות היו לטובתי, אבל עליכם לזכור שהתזמון
היה חלק מכריע. זה אלמנט שאני, בלייני וג'מאל התאמנו עליו עוד
יום קודם. הכנה מוקדמת חברים, זה הסוד! או אולי עדיף לומר:
ג'מאל, בלייני ואני, זה נשמע קצת יותר צנוע, הולם את תפקידו
החדש.
הארוחה הדמיונית נקטעה בפתאומיות כאשר ידו השחומה של איש הקשר
ג'מאל צצה מתוך גרונו השחוט של הפסיון הממולא בעודה מסמנת מספר
בלתי צפוי: 'אחד.' מה זאת אומרת אחד!? הם עושים תחבולה, אם כך:
יוצאים אחד אחד, להטעות את האויב. נחזיר להם בתחבולה!
'ביטול!' סימן איש הקשר רגעים ספורים אחרי הסימן הראשון.
משמעות סימן הביטול הייתה לגבי הסימן הקודם. זאת אומרת שמי
שיצא מהפונדק הוא לא אחד מהחשודים. קפר ראה אותו הולך במרכז
הרחוב לכיוון דרום. הקשתים שלו כבר היו מכוונים על גבו. הוא
לבש חליפה שחורה אחידה, והחזיק מטה עץ ארוך ותיק יד שחור עשוי
עור. הוא נע לכיוון המארב של בלייני. אם בלייני הבחין בסימן
הביטול, הוא ייתן לו לעבור. מצוין, הוא עבר.
חיוך מנצח כבש את פניו, ומוחו חזר בדממה לאותה ארוחה מוזרה,
שתתקיים (על פי עדכון אחרון של עבדכם הנאמן) בדמיונו המפותח של
סמל המשטרה הצעיר קפר בלבד.

איש האלוהים הניח את רגלו בכבדות, כמו בחלום רע, על אבני הרצפה
הנקיות עדיין מדם של רחוב התפוז. הפטיש שבחגורתו הבהב בקולניות
באור כחול ולבן. מורגן הניח עליו יד מרגיעה. הוא הביט לצדדים,
לפנים ולאחור, ולא ראה אלא את פניה המבוהלות של קסנדרה, ששיקפו
את אלה שלו. לצידה ניצב ראשו השקול של אורין שבחזיתו היה זקן
לבן מתוח למטה בקשיחות, עם השפה העליונה קוראת תגר.
קסנדרה השפילה את מבטה כדי להתבונן במצביא הזקן, ותחושת בטחון
נחה עליה. היא קרצה לו כמו בימים הטובים של זירת החורף בלדלו -
שם נלחמו השניים כזוג גב לגב. אורין מצמץ בעיניו העתיקות ושלף
את 'התער', גרזן הקרב האדיר שלו, מאחורי גבו.
קפר הנהן בראשו כמו נמר המודד את טרפו. הוא יצא לאמצע הרחוב,
ונעמד עם ידיים חשופות במרחק בטחון לפני החבורה. מימינו
ומשמאלו הסתתרו עשרות שוטרים חמושים. אני הסמל קפר בן-אלטמור
מצווה עליכם פקודת-מעצר בשם המשמר האדום של העיר החדשה. היכנעו
ולא תמותו כעת. הניחו את נשקיכם על הקרקע.
הגבר אדום השיער שאל מה הבעיה. חצוף.
אתם מואשמים בהריגה של שוטר אחד, בפציעת ארבעה שוטרים במילוי
תפקידם ---
סליחה אדוני - סגרנו את זה עם אחד המפקדים שלך, סמל משהו. . .
לא זוכר את שמו. הוא הבטיח שלא יעשו לנו עוד פעם בעיות,
השוטרים שלו.
קפר התעלם מההפרעה הבלתי משכנעת. הוא המשיך לקרוא ברהיטות
מהכרטיס שבידו, --- ואתם חשודים ברצח של שמונה-עשר ילדים
ושניים מתושבי העיר החדשה ובהרעלת והריגת שוטר נוסף. כל
ההאשמות האלה מיוחסות ליומיים האחרונים. אתם מתבקשים לבוא איתי
למעצר עד הכרעת הדין. הניחו את נשקיכם על הקרקע עכשיו.
הלוחמת עם הצמות הדקות שלפה שתי חרבות. היא התכוננה להניח אותן
על הרצפה. הג'ינג'י החזיק פטיש מלחמה ענק. הוא הציץ בחלון -
אולי הוא גילה את הרובאים או את איש הקשר. הגמד הזקן צעד לפנים
וניצב בעמידת קרב מובהקת לפני שני חבריו, כמו חומה נמוכה. הוא
אמר משהו במבטא כבד, בלתי מובן. זה נשמע כמו מפולת במחצבת חצץ.

קפר בלע רוק. הוא ציפה למשהו כזה: הזדמנות אחרונה. הניחו את
הנשקים על הרצפה, היכנעו עכשיו ולא תמותו.
לא תהרגו אותנו אם ניכנע? הלוחמת התחכמה.
אתם תילקחו למעצר עד הכרעת הדין.
מכיוון דרום הופיע זר לבוש שחורים. קפר זיהה אותו. הוא זה שיצא
מן הפונדק לפני כמה רגעים. איך נתנו לו לחזור לכל הרוחות?!
אני הלורט גונטרק תורטורה מפקש ממך הסטמנות לטפר, אדוני השוטה.

לא! בלייני - תעיפו אותו מכאן!
האיש השחור כרע ברך, הרכין את ראשו ואחז תליון מעוגל בידו
הפנויה בעודו ממלמל בשפתיו.
הגמד הסתכל עליו בחשדנות.
אפשר רגע התייעצות? הג'ינג'י בקש.
בבקשה.
שלושת החברים התכנסו והסתודדו בשקט. לאחר מכן הג'ינג'י אמר:
אני מורגן בן-קלר, מבקש מחילה בשמי ובשם חבריי. חטאנו. אנחנו
מוכנים לקבלת הדין, אבל לא למעצר.
זה בלתי אפשרי. עוד לא הוכחו ההאשמות. עוד לא נערך המשפט.
איזה משפט? מורגן התרעם, אני מורגן בן-קלר מודה בהאשמות
שהזכרת. מהו העונש המקובל על הריגת שוטר ופציעת ארבעה שוטרים?

מוות.
אנחנו מקבלים את הגזירה, אלוהים יעזור לכם.
מה!?
אנחנו מקבלים את העונש. בוא תהרוג אותנו.
אני מזהיר אתכם אנשים - השליכו את הנשקים שלכם קדימה!
אדוני הסמל, אני איש דת מעיר החוף לדלו שבמערב. אצלנו נהוג לתת
לאדם להתייחד עם האל בתפילה רגע לפני המוות. אני מבקש ממך: רק
תפילה אחת אחרונה. הנה אני מניח את הפטיש.
מורגן החל להתפלל. הוא הניח את הפטיש על הקרקע וידיו נעו בצורה
מוזרה.
לאאאאא! עכשיו! עכשיו! קפר צעק בבהלה: רובאים!
שריקת-קליע כפולה חתכה את הדי צעקתו. חץ אחד כוון לראשו של
הכהן והחטיא. חץ שני כוון לחזהו, ופגע דווקא בגמד שעמד לפניו.
הקליע נתקע בגרונו המזוקן, ונהר בלתי נדלה של דם שטף אותו.
האישה גוננה עליו כמו אימא על בנה. היא עטפה את גרונו כדי
לנסות לעצור את שטף הדם. זה לא עזר.
אדום השיער סיים את תפילת הקרב שלו, ואחז במהרה בפטיש שלו,
שהחל לבעור כמו לפיד בכחול ולבן. הוא הניף את הפטיש מעל ראשו
בעודו קורא את שם אלוהיו: אום ! הפטיש שעד כה זרח באור יקרות
הוקף בפקעת מחשמלת של ברקים זעירים. מורגן שאג את זעמו והסתער
על בלייני וחבורתו, משסה בהם את ברקיו של עושה השלום. שניים
נפגעו ממכת חשמל. שלושה קיבלו נזיפה בראש מהפטיש הכבד ונפלו
לתהום של שר המוות הנורא. מורגן כמעט נפגע בבטנו מלהבו של הסמל
בלייני עצמו, אבל למרבה הפלא החרב הוסטה הצידה כאילו פגעה בגזע
עץ אשוח. שמלתו הקדושה של בן-קלר נעטפה בקרום כחלחל שהגן עליו
מפני רוב הנשקים.
קסנדרה הפכה למערבולת של להבים מעופפים. היא השליכה פגיון חד
לתוך עינו המופתעת של הסמל קפר. חרבותיה המשתוללות הובילו אותה
בזריזות למרכז העניינים - שם החל ריקוד המוות המטורף: כרוח
סערה יוקדת היא נחתה על שני שוטרים אומללים כרתה ראש אחד שתי
ידיים דילגה קדימה אחורה לצד וחתכה את אפו של אחד נוסף המשיכה
בהסתערות אל הקשתים עוד שני ראשים מעופפים דקירה מרושעת ללב
ומעיים שפוכים ענן-דם ססגוני בטעם נחושת שני חללים אחרונים
וקסנדרה איבדה את נשימתה. היא עצרה לרגע לנוח בצל של אחד
הבתים.
הנחש השחור גונדרק תור הזדחל בעורמה בין הלהבים הבוערים וחמק
ממהלומות הפטיש האימתניות. הוא הגיע בזחילה ליעדו: הלוחם האדיר
ביותר באומרה - אורין 'התער'. הגמד היה חיוור וללא הכרה.
תורטורה אימץ אותו אל חיקו הקר ושניהם התנהלו בבטחה לתוך בניין
נטוש מול הכניסה לגן התפוז. אשף העינויים רקח לטרפו תבשיל
מיוחד, משהו ניסיוני. הסבל הנורא מכל, כך הוסכם על פי רוב
בממלכת גרניה, היה למות בידי אהוב או חבר יקר. . .
פיין? הגמד הזקן חרחר.
ששש. . . אל תזוז, גונדרק תור תפס את גרונו של אורין כדי לחנוק
אותו בכשפיו. הכהן הרשע מלמל מספר משפטים בשפת הקסם העתיקה,
בעוד ידו האחת לופתת את גרונו הקרוע של הגמד, וידו השנייה
מגששת אחורה בתוך גזע אלון רקוב ומוכה-ברק. בין הפטריות
הרעילות שבתוך העץ הסתתרו חיפושיות הקסם שלי. הוא פלה אחת ומחץ
אותה לעיסה שחורה-ירוקה, שאותה הוא מרח על בשרו הקרוע.
לאחר רגעים בודדים הפצע נסגר, ואורין החל לנשום עמוקות. מחזור
הדם שלו חודש באמצעות הקסם, ועד שהופיע איש הקשר הבוגדני
מאחורי תור, אורין כבר הספיק לקום לתנוחת הגנה. בתוך הבניין
הקטן לא היה מקום להניף גרזן קרב גדול. הלוחם צעק לפיין:
פגיון! פגיון פיין! עכשיו!
גונדרק שלף פגיון והניח אותו בכף ידו המחכה של הלוחם הזקן.
אורין חש את הנשק הפשוט ואת איזונו, ושלח אותו במעוף קטלני
לחזהו של השוטר התוקפני. השוטר לא הצליח לחמוק מהדקירה
המרושעת, ונפל מהמדרגות לתוך התהום של שר-המוות.
הגמד מישש את גרונו המאוחה, וחיוך עלה על שפתיו. הוא פנה אל
גונדרק תור ולחץ את ידו בהערכה. החיוך נמוג. החוצה פיין -
לעזור לילדים.
אורין יצא לרחוב כדי לראות מה מצבם של קסנדרה ומורגן. הכהן ישב
על המדרגות בכניסה לגן התפוז והתנשף. הלוחמת ניקתה את להביה
בשיטה המיוחדת שלה (עם הלשון).
הרחוב היה מלא בשאריות מעלות-עשן מסעודתו של שר-המוות. אוכלי
פגרים התגודדו משני צדי הרחוב, יצורים דמויי אדם עם מסכות של
אבל ותימהון, אשר מתחתיהן הסתתר פחד נורא, פחד מוות.
אורין! אתה חי! קסנדרה רצה לחבק אותו. מאחוריו ניצב הפיין
השחור, עמוד של רשע מחייך. הלוחמת התנתקה מהגמד, ובהתה בסקרנות
בלורד המוזר. מה אתה עושה כאן?
אני לשירותכם.
הלוחמת לא האמינה לו. הצלת את אורין?
יה.
היא הפנתה מבט שואל לגמד. אורין משך בכתפיו, מבטה חזר לפרצופו
הקפוא של הלורד הרשע. תודה לך, גונדרק תור. זה נחמד מאוד מצדך.

בפקשה, גפירתי. העונג כולו שלי.
מורגן נכנס לשיחה: בואו נעוף מכאן. יש פה יותר מדי עיניים.
קסנדרה הניחה יד ועין שומרת על אורין. לצדם הלך מורגן, והלורד
השחור נשרך מאחור כמו כלבלב בלתי-אהוב.
אני לא מאמין שעשינו את זה, מורגן התלונן, הרגתי שבעה שוטרים,
שבע נשמות לעזאזל! איך ארים את ראשי עכשיו? רוחי שפלה.
קסנדרה התבוננה בכפות ידיה ולחשה: עשרה.
לא הייתי רוצה להיתקל בשלושתכם בסמטה חשוכה, התלוצץ הפיין, אתם
נלחמים כמו ברסרק.
למדתי מהטוב ביותר, הודתה קסנדרה, וחייכה לגמד.
אורין זקן, פיין. לפני שישים שנה אורין אוכל עשרים אורקים
ארוחת-בוקר.
רק עשרים? הפיין תהה. מורגן ידידי - אפשר לשאול אותך משהו?
כמובן.
מה אמרת להם בסוד לפני הקרף?
איש האלוהים שיחזר בלחש: אורין - אתה בחיפוי, קסנדרה - שמאלה,
אני - לימין. ואתה - למה התפללת?
חימום מתכת.
מצחיק! זה בדיוק הלחש שאני התחלתי להטיל, עד שירו עלינו, והרסו
לי את הריכוז.
מצחיק מאוט.