שמש זהב שוקעת
הים גועש בגווני טורקיז ואדום ותכלת
משקף את לבי ההולם
המאיים להתפרץ
אך הכל שקט מסביב

יושבת לבד
מבט נוגה בעיניי
שואלת עד מתי
כל כך קשה לי
רוצה לרצוח
רוצה לצרוח
אך הכל שקט מסביב

בחוץ כל כך שקט
ומואר
בפנים רועש ואפל
ומר

רק הים מקשיב
יודע מה יש בפנים
הם לא מבינים
עדיף לשתוק ולהפנים

ואני מביטה
בשמש ששוקעת ונעלמת
רוצה לברוח יחד אתה
אל תוך המים הקרירים

שריד אחרון של חיוך
מבצבץ ושוב שוקע
כמו השמש
מביטה בבבואתי
במים הקרירים

הכל חשוך פתאום
כי השמש נעלמה
נטשה אותי
להתמודד לבד עם הכאב

הכל אפל
לעיניי ערפל
כוכב נופל
זמן להביע משאלה
להעלים את הכאב
כמו סכין שנעוצה עמוק בלב

כי בפנים
הלב שומר ואוצר
מה שאסור להוציא החוצה
לעולם לא עוד

כי בפנים
הלב עוצר
את הדמעות החנוקות
שקט ועצוב וכואב לי מאד

כל כך רוצה ללכת
להשאיר מאחורי מה שאסור להמשיך בעתיד
להעלים את מה שקרה
ולשמור הכל בתוכי תמיד

זה לא נוגע לאחרים
הם לא עשו לי דבר
זאת רק אני
ועצמי
ומה שהתחיל ולא נגמר

אולי עוד מעט אזכה
לקצת שקט
נחת
רגעים של שלווה
שכולם זוכים להם ואני לא
הלוואי
לא להרבה אני מצפה
רק שלא יכאב עוד
מצפה לכל כך מעט
רגעים של תקווה
מצפה לכל כך הרבה
רגעים של אהבה...