דו מזכיר לי את צלילי המוות
אלה ששמעתי אז בחורשה
ורה מרכיב את צלילי הצעקות
אלה שדממו שם בחורשה.

מי זה כל אותן הצמרמורות
שעברו לי בזמן שעיני מכוסות
ופה זה התו היחיד ששמעתי
אז שכל חושי נגנבו על ידם.

סול זה הצליל שמרכיב גניחות
בזמן שכל הצלילים מתאספים
אל מנגינה אחת שנאלמת דום
בזמן שחיי הפכו לגינהום

לה זה הצליל שבא אחרי הסערה
מלווה אצלי תקופה שלמה
סי זהו הצליל האחרון שאני זוכרת
מהימים בהם הייתי צוחקת

ושוב אני מנגנת את אותה חורשה
אותה תקופה שבאה ולא הלכה
ושוב התו דו עומד על לשון הפסנתר
וצלילי המוות מתנגנים על גוף אחר.