"אופפ... כמה רעש..." צעקתי לעבר הוריי ואחיי הקטנים תוך כדי
שאני יוצאת למרפסת לנשום קצת אויר ובעיקר לנסות לברוח מכל הרעש
המטורף שהיה בבית. משהו הסיט את תשומת לבי מהצעקות שהיו בתוך
הבית, אלו היו צלילים של נגינה, צלילים של גיטרה שהגיעה
מהבניין הסמוך. הייתי חדשה בשכונה כך שלא הכרתי אף אחד ולא
ידעתי מי זה ניגן אבל זה סקרן אותי. הנגינה נפסקה לפתע.
ניסיתי למצוא שקט בחדר שלי אך לשווא. החלטתי לצאת להתאוורר
בחוץ אז יצאתי לטיולון קטן בשכונה, אולי כך גם אכיר אנשים
חדשים.
קוראים לי דפנה ואני בת 17, לא נמוכה מדי וגם לא גבוהה מדי...
די ממוצעת... רזה עם שער חום בהיר ועיניים ירוקות, לא היה לי
חבר והחברות שעוד נשארו לי גרו בקצה השני של העיר והייתי חייבת
לברוח לאנשהו ומצאתי את עצמי מהלכת בשכונה ביום שישי אביבי בלא
שום כוונה מיוחדת.
הגעתי למגרש כדורסל, היה שם בחור ששיחק לבדו, התקרבתי
והתיישבתי על ספסל שהיה די קרוב למגרש, הבחור לבש גופייה
ומכנסיים קצרים שחורים, הוא היה גבוה, שער שחור קצוץ, עיניים
חומות ועור גופו היה שזוף. היו לו גם שני קעקועים שקשה היה לא
להבחין בהם, אחד היה על הזרוע והשני היה על השכם שבלטה מחוץ
לגופייה מתחת לכתף.
הוא הבחין בי והמשיך כאילו לא שם לב.
לאחר כמה דקות עצר, מתנשף ממאמץ.
"רוצה להצטרף אליי...?" שאל אותי תוך כדי הסדרת נשימה.
"אני...?" שאלתי כאילו לא שמתי לב שאין אף אחד מלבדי.
"את רואה פה עוד מישהו חוץ משנינו..?"
הייתי נבוכה מכך שבאמת היינו שם שנינו לבד.
התקרבתי אליו והוא מסר לי את הכדור, זרקתי לסל ופספסתי אותו.
"אוי, אני לא כל כך טובה בזה..."
"לא נורא, בואי, אני אראה לך איך לזרוק."
זה היה מדהים שהוא ממש הנחה אותי, תפס אותי במותניי בעזרת
הידיים החזקות שלו, זרקתי וכמעט קלעתי.
הפלאפון שלו צלצל והוא מיהר לענות.
"מה המצב? סבבה... מה אני מתנשף?! אני משחק כדורסל, לא יזיק לי
קצת להזיע... לא, מארבים זו זיעה קרה ולא זיעה מהסוג הזה..."
הוא צחק וסגר את הפלאפון. מפה הבנתי שהוא חייל, חייל קרבי; פה
ניתן ההסבר גם למראה גופו הבריא והשרירי.
לאחר דקה הוא קיבל עוד שיחה, אלה כנראה היו הוריו שהודיעו לו
שהם נוסעים.
"אתם נוסעים? יש אוכל במקרר? כן, אני אסתדר... אל תדאגו...
סעו! ביי, נסיעה טובה!"
הוא חזר אליי עם חיוך קל.
"אתה חייל...?" כאילו הייתי חייבת לשאול.
"כן, ואת?"
"לא, אני עוד בתיכון", התביישתי בגילי הצעיר לעומתו שהיה בוגר
ממני בכמה שנים.
"תגיד, אתה גר פה בסביבה?"
"כן, בבניין ההוא שם..." הצביע על הבניין שממנו בקעו צלילי
הגיטרה.
"וואלה, היום שמעתי משם צלילי גיטרה, אולי אתה יודע מי זה?"
התעניינתי כאילו ממש היה לי חשוב לגלות מיהו הגיטריסט
המסתורי.
"כן..." חייך חיוך ממזרי, "זה אני, אני היחידי שמנגן בשכונה
הזאת."
היה לו חיוך מתוק שלא ראיתי כזה כבר הרבה זמן.
"אז מה, אהבת את מה ששמעת?"
"כן, ממש אהבתי, זה היה ממש יפה... ואני אשמח לשמוע עוד..."
הנה אני מתחילה עם חייל שמבוגר ממני, מה חשבתי לעצמי?!
"בדיוק ההורים שלי נסעו ויש לי בית ריק ואין מי שיתלונן שאני
עושה רעש, ואת מוזמנת."
קיבלתי את ההצעה. עזבנו את מגרש הכדורסל ובדרך אליו הוא סיפר
לי שהוא חייל קרבי שמשרת בסיירת ושהוא כבר חודש לא היה בבית.
הגענו אליו ונכנסנו אליו לחדר, מיטה זוגית עמדה לה בפינה
ובמרכז עמדה לה גיטרה שחורה מדהימה ומגבר גדול.
"תנגן לי משהו..."
"בבקשה. מה תרצי?"
"אממ..." לא ממש ידעתי מה לבקש.
"לא אכפת לי, העיקר שזה יהיה מהיר, כבד וטוב..."
הוא חייך, נתן לחיצה עם הרגל על אפקט שהפעיל את הדיסטורשן
והתחיל לנגן. זה נהיה יותר מהיר ויותר מקפיץ. ישבתי על המיטה
שלו והסתכלתי עליו בהערצה עם חיוך גדול.
הוא התיישב לידי והסתכל עליי. אין ספק שלא השתלטתי על עצמי
ושמתי לו יד על הכתף, מלטפת אותו והוא מחייך אליי ומסתכל עליי
תוך כדי נגינה מטריפה ואני בלי לבזבז זמן מדביקה לו נשיקה
כשהוא רק מגביר את מהירות הנגינה עם הידיים המדהימות שלו, אני
שמה לו יד על הרגל ועולה איתה לאט לאט למעלה.
הוא סיים את הנגינה, הניח את הגיטרה בעדינות בצד וחזר אליי.
אני מפשיטה אותו במהירות תוך כדי שהוא מפשיט אותי ומתחיל לנשק
את גופי.
הוא עצר, לפתע, כאילו משהו קרה, הוא מתרומם וחושב לרגע ואז הלך
לאחת המגירות שלו והחל לנבור בה במטרה לחפש משהו לא מצא.
"חכי פה, אל תזוזי..."
לא הבנתי מה קרה והוא חזר לאחר דקה כשבידו היה קונדום כחול של
דורקס. חזרנו למעשינו.
לא הייתי בתולה אבל גם לא הייתי פעילה יותר מחצי שנה כך שזה
היה ממש טוב להיזכר בחוויה המדהימה הזאת.
גמרנו ושכבנו על המיטה שלו זה לצד זו. הוא היה עמוק בתוך
שלולית של זיעה עוד מהכדורסל שנמשכה לנגינה פרועה וסקס מטורף,
ואני שהצטרפתי אליו רק בשלב השלישי רטובה רק מלהסתכל עליו.
הפלאפון שלי צלצל, אלו היו ההורים שלי שקראו לי לארוחת ערב.
מיהרתי להתלבש, התנצלתי ואמרתי שאני חייבת ללכת כי קוראים לי.
הוא ליווה אותי לדלת ותוך כדי שהוא לוקח מגבת בדרך למקלחת
מרעננת לאחר עוד מאמץ גופני ולפני שאני נעלמת הוא שואל:
"תגידי, מה את עושה היום בערב?"
"כלום... למה?"
"יופי, כי את באה איתי הערב למסיבה!"