הלילה...

חשוך מתמיד...

רק מעט ממנורות התאורה לאורך הגן מאירות את דרכנו,
שוברות את אפלולית הלילה ,כמו שמיכה חמימה על גופנו...
אף נפש חיה - רק אני ואת על ספסל שבגן והלמות ליבנו.
כלב נובח במרחק, קולות של אנשים מרחפים כרוחות  
מבטי ואהבתי, רק לך הן - בעינייך מתבוננות, טובעות.

"את יפה הלילה, את יפה כמו חלום..." אני אומר בלחישה
והלב רועד כשהיד אט אט מושטת... להסיט מעינייך שערה
זוג לבבות בחושך, מתקרבים, מתרגשים
זוג לבבות בחושך, רואים ברור מה מלפנים
וידיי על פנייך מלטפות וחוקרות, עיניי איילה, אף חייכני,
שפתיים חושקות... רוצות, שלאט נפשקות לעברי.

הלילה... שפתייך... שלי הן וכך גם כל גופך
הלילה... ליבך... שלי הוא וגם תהום נפשך

הלילה... חשוך מתמיד...
ובכל זאת ברור עד מאוד
רק אותך רוצה הלילה - הלילה ולעתיד...