עיניים החומות שלך ועיניים האפורות שלי מסתכלים אחד על השניה
ואינן יכולים להפסיק. הם מחליפים מבטים, מדברים בין עצמם, הם
אומרים משהו שעל נשמות שלנו - אבל אי אפשר לומר את זה במילים.
רואים בהם שהיו רוצים להישאר כך לנצח, אבל אי אפשר והם מודעים
לכך, זאת אומרת אנחנו יודעים את זה. המבט שלך מלא אהבה וכך גם
שלי. עינייך מספרות לי את כל מה שהיתה רוצה לעשות עכשיו ואת כל
מה שעוד תעשה. העיניים הם אומרים הכל, חבל רק שאנחנו לא נבין
אותם, אבל הם כן מבינים אחד את השניה. מבט מול מבט, פנים מול
פנים, חושפים אחד את השניה בלי להסתתר, בלי לשקר, הם לא יודעים
איך. והפה שלך כן יודעה לשקר. הוא יכול לעלות חיוך בלי סיבה או
בכאילו, או כהמשך למחשבות שלך, האם הן עליי??? אינני יכולה
לדעת זאת אבל התקווה שבליבי מתחזקת ומקווה שכן, בליבי גם בוער
אש של אהבה עלייך והוא מתחזק עם כל דקה, כל שניה וכל נשימה
שאני נושמת בעולם הזה. הפה שלך גם יכול לומר דברים שאינם
נכונים, כאלה שאתה לא באמת מתכוון עליהם, ולצפות שהאוזניים שלי
ישמעו בדיוק את מה שאתה רוצה לומר. אבל האמת שפתיך לא משקרים
רק במצב אחד, כשהם נוגעים בשלי, כאשר השפתיים שלנו מתאחדים בין
עצמם בנשיקה, הם מתוקים ביחד עד אין סוף. אנחנו תופסים נשימות
אחד של השניה ואנינו רוצים להפסיק, אבל חייבים, לרגע קט ואז
ממשיכים להרגיש שפתיים אחד של השנייה. ואז אנחנו מחזיקים ידיים
והולכים לעבר שקיעה ומבינים שהעולם הוא רק בישבילנו ורק שלנו:
שלי ושלך! לתמיד! לנצח! עד הנשימה האחרונה בגופיינו. אני אוהב
אותך - אומר אתה בהתביישות קלה. גם אני אוהבת אותך - אני עונה
לך למרות שאתה כבר יודעה את זה. ואנחנו ממשיכים ללכת בשקט, כדי
לא להרוס את הרגע המושלם שאנחנו חווים אחד לצד השניה ונחווה
עוד הרבה כאלה, אבל אף אחד מהם לא יהיה מושלם כמו ה פעם
הראשונה.
16/9/05