שוב ושוב האוויר משתנק
פעם אחר פעם הטעם המלוח שוב חוזר
כמו רכבת הרים תקועה לכיוון הירידה
ובין מצמוץ למצמוץ יש שביב של אופטימיות
פתאום נראה שיש עוד סיכוי לטוב

להתעורר מהחלום עם לב משתולל עם גוף רועד
להתעורר עם עצב צורם וייאוש שבי קבע מתפקד
להבין שהשמש תמיד תזרח לכיוון ההפוך
להפנים שטיפות הגשם הן רק על ראשי
לדעת שכנראה בלתי אפשרי לעטוף אותי
שאין זה אפשרי לאהוב אותי

להביט מהחלון על הפרפרים, הפרחים, על זוגות האוהבים
לשבת בין העצים על ספסל לבד עם שריקות הרוח
לשמוע את קול האלוהים שקורא ולתהות
אם אתה שם למה הייסורים? למה אתה רודף אותי?
יצאתי אל עולם חשוך ובשבילי לעולם לא יודלק האור