אלי אל / ולנטינו קשישא |
בא בימים
לוטף רגבי
אדמתי,
נושק לה
חיים.
פוזלות עיניי
לתובנות צעירות
בין לימודים
למעשים.
וידי רוטטת
משאלת אהבה.
לחולל ביקשתי
מחול תאוותי
אסורה,
וצבעי קולבי
התפאורה
הזכירוני
לבל אשטה
בין השיטין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|